השבוע הזה...
יכול להגיד שלא היה קל, אבל לא היה קשה.
העומס בעבודה יחסית התחיל לרדת אני מרגיש הקלה.
חשבתי מה לכתוב על השבוע הראשון של השנה הזאת.
נראה שלא אחזור לקריית שמונה בקרוב עם מה שקורה לא אני ולא את.
לא בכיתי כבר שבועיים מהמצב, וגם לא עלייך שועלה.
אני במקום ממש טוב בחיי, ההגשמה העצמית הזאת פשוט משהו מטורף.
זה עוזר לי לשכוח את הבעיות של המדינה, הכושר המורה שלי , ההתפתחויות הפנימיות שלי.
ביקשתי מהבת זוג עזרה קטנה בנושא הנפש, דברים שצריך לפתור.
מצד שני , הכושר כל כך מרגיע, החבלים מנתבים.
הסביבה שלי גדלה, הסביבה הנכונה שלי סוף סוף פה.
הרבה פעמים במסע שלי אני קפטן, מוצא אנשים מאחד בניהם מכל מקום.
ואני הדבק המרכזי ,כל מקום שנמצא בו אני גורם לזה.
כששאלתי מה מיוחד בי, כל פעם זה קופץ הכוח הזה להיות המרכז ולחבר.
אבל עם זאת לפעמים מרגיש אבוד או לבד, וזה קורה לא פעם ולא פעמיים.
כשאני חושב על זה, הרבה פעמים זורקים הערות שאני עם הרבה נשים בחיי,
זה כי הרבה גברים , דחו אותי ולא באמת היו חברים שם שזה מצחיק.
ומצאתי מפלט אצל הצד הנשי.
שועלה שאת, חשבתי עלייך הבוקר חשבתי על מה שאת עושה שם למעלה....
אם יום אחד אגיע לשם ואראה אותך , החיבוק יהיה ענק מאוד.
והנה תסתכלי מלמעלה תגידי שאת גאה, תראי איפה אני היוםם.
אוהב אותך שועלה
11:11 מתוך הרכבת רושם את הפוסט, עוד צעד בחיי התחיל היום .
עוד מקום בו הצלחתי להאיר שזה חשוב.
לחייך שועלה לחיי ,ולחיי כולנו ....