שבוע שעבר היה עמוס פיזית ורגשית,
מצד אחד הייתי בסטרס לקראת התחרות שהתקרבה לה בשישי, אבל חיפשתי את הזמן לקשור הפעם. (ולא רק להתאמן).
והנה הצפונית הגיעה לה לביקור, היה לי רביעי בבית אחרי ששלישי לא הסתדר היקום באמת פיצה על כך.
והיא הגיעה לה, ודיברנו ושיתפנו והתחבקנו והחיבוק שלה החיבוק שלה עושה לי טוב מאוד.
התחלנו את הסשן היא קיבלה 2 במחיר של אחד, ^^ לא באמת כסף .
התחלנו הפעם מתלייה יחסית נמוכה בכל זאת סשן שני לוקחים לאט.
והיה כיף, התלייה הייתה קשוחה קצת כי הייתה הגבלה על הידיים ועברו חבלים בסרעפת כמו שאני אוהב.
וזה בסדר לאט לאט הורדנו נתתי לה לנוח ואז התחלנו לשחק לנו על הקרקע , חשבתי עלייה חשבתי על החיבוקים המעיכות.
אחרי שנחה לה התחלנו לשחק על הקרקע, בזמן הזה היא בועטת לי בפנים בעדינות אבל מציקה ועושה טיזינג.
והמשכתי לקשור והצקתי לה וחיבקתי והכלתי, והיא עם החיוך שלה שאני אוהב.
אפילו שזה מפגש שני, החיבור הזה היה ממש ממש טוב לשנינו.
אחרי הסשן ליוויתי אותה לרכב נשארנו מחובקים בקור למטה עד ששיחררתי אותה לדרכה.
שנה של סגירות מעגל.
והנה שישי בבוקר, התחרות, התרגשות בשיא, שישי היה יום קשוח פיזית מנטאלית.
התעוררתי מוקדם, הגעתי ממש ממש מוקדם לשם למרות שזו הייתה הבקשה יכולתי לאחר אפילו ולישון יותר.
אבל היה קשה גם ככה לקום ולהירדם.
במהלך היום עד שהגיע המקצה שלי לחישוק הרבה מחשבות עלו.
כל כך זרמו מחשבות, מה יהיה איך יהיה מה יקרה, אבל זה זרם והסתדר.
לפני שאני עליתי לבמה, בחורה לבנה, שיער ג'ינג'י בהיר, עם שמלה מהממת , ועשתה ריקוד עם וורד, הבעיה שהשיר שהיא שמה זה שיר שמאוד מטרגר מאז המלחמה.
זה שיר שלך שועלה, שיר ששומע המון בתקופה האחרונה לא רציתי שזה מה שיהיה.
ואז נזכרתי בך, כמובן שאני חושב עלייך, אבל השיר הציף והציף ואמרתי עם כל הסגירות מעגל בחודשיים האחרונים הנה אני בעוד סגירות נוספות.
כשהתחלתי חשבתי עלייך, בזמן שהייתי באוויר חשבתי עלייך ואיך את מרגישה שם למעלה.
ונתתי את ההופעה שלי.
