סוף הוא התחלה והתחלה היא סוף

בהלואין, כפי שהוא נחגג בתרבות הבדסמ, יש ממד קסום שמזמין את כל העוסקים בו להיחשף לצדדים האפלים והחבויים, להשיל מעליהם זהויות שגרתיות ולצלול לתוך דמויות

ופנטזיות שונות – לעיתים עוצמתיות ולעיתים מלאות רוך. בדיוק כמו סשן של בדסמ, הלואין מעניק חוויה של חקירה עצמית והבנה מחודשת של הגבולות שלנו: מה מפחיד אותנו, מה

מעורר בנו תשוקה, ומה מאפשר לנו להרגיש יותר חיים.

בבדסמ, קיים השילוב המיוחד בין שליטה לכניעה, בין התמסרות להובלה, כשהמשתתפים נכנסים לדינמיקה שמאפשרת להם לחקור את עצמם ואת הרגשות שלהם בתוך גבולות

מוגדרים ומכילים. בלילה הזה של הלואין, בדומה לסשן שיבארי – החגיגה היא מעבר לקישוטים ולמסכות, אלא יצירת מרחב אישי שמאפשר לתחושות העמוקות לצאת לאור: הפחד,

הסקרנות, המשחק, והתשוקה.

בדיוק כפי ששיבארי מאפשר לשלוט ולהוביל את הגוף בתוך חבלים שמחבקים ומרסנים בו זמנית, הלואין מציע לגעת בפחדים ובקונפליקטים שלנו ולהפוך אותם לחלק מהחוויה. זו

חגיגה שבה הפחד מהלא-נודע או מהשונה לא מעכב אותנו אלא מהווה פלטפורמה לחקירה ומשחק. אנו חוגגים לא רק את המפחיד, אלא גם את השחרור מהסטנדרט, מהנורמה,

מהבנאלי – ועוברים לזמן קצר למציאות שבה הפנטזיה שולטת והרגש החבוי פורץ החוצה.

הלואין מזמין את כולם, בדומה לבדסמ, לשחרר את העכבות. ללבוש תלבושות, לגלם דמויות, להתמודד עם האפלה שבליבם או לחשוף צדדים רכים וחושניים, ממש כפי שבדסמ

מאפשר לאנשים לשבור תבניות חברתיות ולגלות תחושות עמוקות, משוחררות ומעוררות חושים. כמו בסשן בדסמ טוב, יש שם אסתטיקה של כוח ורוך, של דומיננטיות וכניעה, של

פחד ותשוקה, ומה שנותר הוא ההנאה והחופש להתמסר למה שיבוא.

והנה מצחיק שהיום קיבלתי הודעה מלונה, אותה לונה של פעם , ובאמת תמיד להלאווין יש משמעויות רוחניות גבוהות, ודברים גם נפתחים להם.

וביקשה להיקשר , לאחר שביקשה גם לעשות את קעקוע השיבארי ממה שאנחנו יצרנו.

אז דברים נפתחים.