טוב, בואו נדבר על מה שקרה באורדורה.
מעבר לזה שמדובר בליין עם רגישות אמיתית לקהילה, ליין שאכפת לו מהאנשים שמגיעים אליו, חשוב גם לתת קרדיט לאור ודורה, שעובדות קשה מאחורי הקלעים, ולכל מי שלוקח חלק בהפקה ובבניית המרחב הזה.
במסיבה האחרונה שהייתה בסוף השבוע היה קסם קצת אחר. תחרות מכירת העבדים הייתה משעשעת, קלילה ומהנה, ובכנות לא נראה לי שמישהו ציפה להיענות כל כך
גבוהה. היה יפה לראות את כמות האנשים שבחרו להשתתף ואת האנרגיה שנוצרה סביב זה.
אבל לפעמים יש גם מקום לביקורת. מי שהנחתה את התחרות משכה אותה מעבר לנדרש, והוסיפה לא מעט דברים שלא היו רלוונטיים, מה שפגע מעט בקצב ובזרימה של האירוע.
כן, לפעמים יש לי ביקורות. נראה לי שכבר יצא לי לבקר כמעט כל מסיבה אפשרית אחרי תשע שנים במסיבות BDSM כנראה שמותר לי להיות קצת ניר גלבוע.
ומה שבאמת הרשים אותי היה שכמעט 60 אנשים חדשים הגיעו לליין. עבור ליין שפועל פעם בחודש, זה מספר מרשים מאוד. זה מוכיח שכאשר עובדים נכון, יודעים לשווק בצורה
מדויקת ונותנים למוניטין לדבר בעד עצמו – אנשים מגיעים. בלי דרמות, בלי לכלוכים ובלי רעשי רקע מיותרים. בעיניי, זה שיעור שהקהילה כולה יכולה ללמוד ממנו.
ומעבר לכל זה היו סשנים. הרבה סשנים. אחד הדברים היפים שיצאו מהתחרות היה שהיא הכניסה אנשים למוד של עשייה. פתאום המקום התמלא בישבנים, בבלבילים, בצחוק,
בהתרגשות ובהמון סשנים יפהפיים. האווירה השתנתה ברגע, והחלל כולו התמלא באנרגיה חיה ונושמת.
כמו שאני תמיד אומר – מעז יצא מתוק. גם כשיש דברים שפחות עובדים, לפעמים דווקא מהם צומחים הרגעים הכי יפים.
אני כבר מחכה למסיבה הבאה. לצערי לא אהיה בארץ במשך חודש, אז אצטרך להתגעגע מרחוק, אבל אני מקווה שגם הפעם הבאה תהיה מטורפת לא פחות.
היו אנשים יפים, היו חיבורים יפים, היו סשנים מרשימים, ובסופו של דבר זו אחת הסיבות שאני כל כך אוהב את הליין הזה – הוא מרגיש משפחתי. כי מעבר לזה שזו עבודה, ומעבר
לזה שזה אירוע, יש כאן משהו הרבה יותר קרוב, הרבה יותר אנושי והרבה יותר אמיתי.
מעבר לזה סושנתי קצת הייתי גם אני צריך את השקט הזה לראש.