רומא לא נבנתה ביום אחד

העיר הזו הולכת והופכת לבלתי נסבלת,
כל יום מקום בילוי אחר נתבע והופך לנטול עישון ואין לאן ללכת.
האוכולוסיה גם הופכת לבלתי נסבלת, כולם כל כך שמרנים, כל שינוי גורם להם להסתגר עוד יותר,
להזדעזע כאילו הקרקע קרסה,
נמאס לי.

ישבנו אתמול באחד המקומות הבודדים שנותרו, מוקפים בערסים ותיירים, שילוב מהמם,
אבל היינו שקועים בשיחה והתעלמנו.
א' רוצה שאני אפגוש כבר את אהובתו החדשה,
לי קצת קשה עם העניין, בייחוד כשביליתי שלושה ימים עם אקסתו עד לפני חמש דקות.
הוא טוען שיהיה לנו חיבור מדהים, שהיא מדברת על סקס כמוני וגם מכורה לפורנו.

אבל אני מיציתי להיות גימיק של ונילים,
ואין לי שום עניין לדבר על סקס.
אני אשמח לעשות קצת אבל לא מעניין אותי לדון בזה בשום צורה.
הוא קצת בהלם, לא רגיל לראות אותי כל כך אנטי.
ואני לא מסתירה ממנו,
אומרת לו שאני היום האשה הכי מעצבנת בסביבה,
ממורמרת, לא מפרגנת, נו-מור-נייס-גירל!

כל החיים שלי פירגנתי מהלב,
תמיד רציתי שכולם סביבי יהיו מאושרים,
היום –I don't give a fuck!
מצידי שכולם יסבלו,
לא מעניין אותי אף אחד, רק האושר שלי.
לא רוצה לתת מעצמי לאף אחד, לחלוק ידע, להיות המגניבה והמשעשעת.

ברור שכל הגאונים יטיפו בחדווה עכשיו שלא יפה לי,
שמגיע לי אם ככה אני מרגישה,
שגישה כזו רק תרחיק ממני אנשים.
אבל באמת,
שלראשונה בחיי,
פשוט אף אחד לא מעניין אותי חוץ ממני ומהצרכים שלי.
אני לא יכולה לומר שטוב לי להיות כזו,
אבל אני גם לא מגעילה אותי,
נראה לי מצויין שסוף סוף אני מקום ראשון בסדרי העדיפות שלי.