רומא לא נבנתה ביום אחד

א' התקשר שנפגש לדבר.
לקחתי את הג'ינג'ית שלי לטיול קצר לפני, די בחרדות אחרי שבבוקר התנפל עליי איזה פסיכופט בשכונה ואמר שבפעם הבאה שנעבור ליד הבית שלו הוא ישפוך עליה חומצה.
כל הבוקר הסתובבתי בתחושה קשה שמיציתי את העיר הזו, את השכונה הזו, את הקונפליקטים החילוניים-דתיים, את המלחמה המתישה הזו.
ואז יצאנו לרחוב וגילינו הפתעה, פסטיבל ללא חשמל.
כל הרחוב היה מואר בגוזניקים, להקות ניגנו בכל פינה, מאות אנשים הסתובבו, רקדו, שתו, אכלו, ושוב התמלאתי תקווה ואהבה למקום ההזוי הזה שאני חיה בו.

התקשרתי לא' שימצא חניה ליד הבית שלי ושנישאר באזור, קנינו בירות אצל משה והסתובבנו בין הופעה להופעה אבל אחרי כמה זמן הוא אמר שהוא כבר לא יכול יותר, שאנחנו חייבים לדבר.
התיישבנו באחת הגינות ואמרתי לו הכל.
היתה שיחה הרבה יותר קשה ממה שציפיתי, היה שלב שבו כמעט והגענו למסקנה שאין פתרון ושצריך לסיים את החברות הזו והרגשתי את הלב שלי נשבר ושאני לא אעמוד בזה, לא עכשיו.
כנראה שהוא הרגיש אותו הדבר ובכל זאת החליט לנסות לשנות דברים.
אבל כרגע הוא לא ייכנס איתי כשותף בעסק, יותר חשוב לנו להציל את החברות ואני מרגישה היום הרבה יותר חזקה ובשליטה ואני יודעת שאני יכולה לעשות את זה לבד, בכל מקרה ברור לשנינו שהוא יעזור בכל דבר אפשרי.

נראה לי שזה היה כבר יותר מדי לשנינו ובטבעיות גלשנו לשיחות רגילות וכל אחד סיפר על דברים שקרו בשבועיים האחרונים, אני קצת פחות, יש לי צורך יותר לשמור דברים לעצמי ולא לתת פתחים לביקורת, סיפרתי לו רק על דייט אחד שהיה השבוע וגם באופן כללי ביותר וכנ"ל לגבי ההורס ההוא, שהתגלה כמנייאק ושירדתי ממנו.
חזרנו לטייל בין הופעה להופעה ואז צצה החברה החדשה שלו והצטרפה אלינו.
איכשהו הפעם הרגשתי שאני יוצרת סוג של דיסטנס טבעי, אני לא רוצה להיות חברה שלה ולהכנס שוב כל כך למעורבות בחיים שלו, יש לי מספיק את האקסית שלו בחיים שלי, אני לא מתכוונת להכניס את שאר הנשים בחייו כל כך עמוק לחיים שלי, ואני מרגישה שאני משאירה מקום לחיים שלי בספייס שלי.

היה ערב נחמד ומפתיע, בייחוד בכך שהרגשתי שאני שונה, שאני בשליטה.
נפרדנו בכניסה לסימטה שלי וההורס-לשעבר עמד שם, הוא נראה לי דוחה פתאום ואני הרגשתי לי יותר יפה, יותר חזקה.