רומא לא נבנתה ביום אחד

בעשרה ימים האחרונים הצלחתי לשמוע את עצמי, להזכר במי אני, משהו שלא קרה המון זמן, בייחוד לא בחצי השנה האחרונה.
כששאלתי אותך מה אתה חושב עליי, התכוונתי לדברים הטובים שבי, כי אני לא מבינה למה אתה חבר שלי אם אתה מעביר עליי ביקורת כל הזמן, ואתה ישר בחרת בלגלות לי עוד דברים שליליים בי.
אני יודעת שבניגוד להורים שלי, שרוצים שאני אהיה "נורמלית" כי הם לא מבינים את האדם שאני, אתה מגיע ממקום אחר, אתה אחד שרוצה לתקן כל הזמן ולעזור ואתה באמת אוהב והמשפט שאתה חוזר עליו כל הזמן הוא שאתה רוצה שיהיה לי יותר קל.
אבל אתה חייב להבין, אני לא מהאנשים שקל להם, לא הייתי ולא אהיה, ולקח לי המון זמן, שנים של טיפולים כדי להבין שזה בסדר, שאני לוחמת, שאני מרגישה בחיים כך, שכל אדם נוסף שמנסה לדרוך עליי רק נותן לי עוד כוחות להמשיך.
המוטו העיקרי שלי בחיים הוא – הרוב לא קובע!
זה קריטי ביותר, וזו מי שאני ואתה חייב להפנים את זה אם אנחנו רוצים להמשיך להיות חברים, כי אני לא רוצה לאבד אותך וברור לי שאתה לא רוצה לאבד אותי.
העובדה שאתה מנסה לפתור לי את הבעיות ומתקשר לאנשים להגיד שאתה מודאג מכניסה אותי שוב למגירה של הבחורה הבעייתית שחייבים לעשות איתה משהו וזו מגירה שגורמת לי לרצות לחתוך את הורידים, משפילה ומעליבה אותי כשהיא מגיעה מאנשים שאני אוהבת יותר מכל בוס עם זין קטן.

מה עוד צריך לקרות כדי שתבין שאני לא אשתנה? אנסו אותי, בעטו בי, התעללו בי, רמסו אותי, החרימו אותי וזרקו אותי מכל המדרגות האפשריות וזה לא קרה, אני מי שאני ולי טוב ככה, אין לי שום כוונה להיות מישהי אחרת, אני לא רוצה להיות זורמת, אני לא מחכה לאיזו נירוונה ושלווה, קושי לא מפחיד אותי.
אבל אני זקוקה לתמיכה של חברים שלי כי כל העולם תמיד ייכנס בי והקושי בכל העניין הזה הוא הבדידות. אני צריכה מחברים שלי רק פוצי מוצי, כל החברים שלי הם סוג של רפליקה של סבא שלי, שכל השנים כשחטפתי מכות עשה הכל כדי להחביא אותי וכל פעם שההורים שלי פסלו מה שאני מרגישה או אומרת או עושה - קפץ וצעק ש"התינוקת צודקת!"

אני חושבת שאתה אדם נפלא אבל יש בך תכונה אחת שמורידה מאד מערכך, הצורך להעביר ביקורת על כל דבר שזז וקורה.
אני חושבת שאם לאדם טוב עם עצמו הוא לא צריך לפסול את כולם, נראה לי שהיופי והבגרות מגיעים מלקבל אנשים כפי שהם.
יש גם יומרה נוראית בלחשוב שאתה האוטוריטה לחיים, לעולם, שאתה יודע יותר טוב מכולם, אתה גם מפסיד כך כי לא עולה על דעתך שאולי המצב הוא הפוך לחלוטין ולך יש מה ללמוד מכל אלה שאתה מעביר עליהם ביקורת כל היום.

ולמרות זאת, אני אוהבת אותך אבל במקרה שלי זה הולך להפסק היום ועכשיו.
אתה מוזמן לפרוק על בנות הזוג שלך, שאר החברים והמשפחה שלך אבל לא עליי.
הדרך היחידה שבה נוכל להמשיך להיות חברים היא שאתה תחשוב שאני נפלאה כמו שאני, שלא תנסה לגרום לי להתאזן או להסתדר עם אנשים ולנסות למצוא לי זיונים עם בחורים שבעיניך הם "בטוחים".

הדרך היחידה היא שברגע שיקרו מצבים בעייתיים כמו עם הבוס, אתה תחשוב שזה עוד אידיוט קטן שמנסה לשים רגל כי רועד לו הפופיק מהגדולה שלי, תראה אותו קטן כפי שאני רואה אותו ולא תחשוב ששוב היא עושה בלגנים ומעוררת אנטגוניזם.
הדרך היחידה היא שברגע שאני אבוא ואספר לך על משהו שעשיתי או אני מתכוונת לעשות, מטורף ככל שזה יראה לך, אתה לא תנסה להוריד אותי מזה או להוציא לי את הרוח מהמפרשים.
אם חס וחלילה יקרה משהו, אתה לא אמור לומר שאמרת לי, אתה פשוט אמור להיות שם בשבילי.

אני לא מנסה לשכנע אותך, זה לא איזו יוזמה חתרנית כדי להרגיע אותך, אני בסדר גמור וזאת עובדה.
לא מזיז לי מה אנשים חושבים ואם אני משתלבת במקום העבודה או לא, זו בעיה שלהם.
אתה חייב להפנים שהכל בסדר אצלי, הייתי מאד רוצה אהבה והייתי מאד רוצה עסק משלי ולהפסיק להתעסק עם בוסים קטנים, אבל מצבי לא שונה ממצבם של אלפי אחרים, אלה הבעיות היחידות ואני מאמינה שהן יסתדרו בשלב כלשהו.
כל דבר מעבר לכך הוא לא בעיה מבחינתי, אתה היחיד שגורם לי להרגיש כך, וזה משפיע מאד על העבודה וכל האווירה סביבי.

תן לי קצת ספייס להיות אני, ורק תרוויח מזה.
אמרת שכשאני מחייכת יותר קל לך, אז תן לי להיות אני ותראה כמה שאני מחייכת וכמה שיהיה יותר קל לשנינו.