רומא לא נבנתה ביום אחד

עמדתי לכתוב משהו שיסביר וינמק כל דבר שהוא אמר ופגע בי,
והוא ידע להשתמש בכל מה שהאנשים שפגעו בי בעבר כבר אמרו,
כי הייתי מספרת לו הכל.
אבל אז הבנתי שזה אומר שהוא ניצח והצליח להוריד אותי בדיוק כמו שהוא תכנן.

דברים טובים קורים לי ואני לא יכולה לתת לו לעכב אותי,
נראה לי שהוא עיכב אותי הרבה יותר ממה שאני מסוגלת בכלל להפנים.
אני אשמה באיזשהו מקום,
שאני הולכת ומשחזרת את אותן מערכות יחסים ולא לומדת.
מילא אם זו היתה זוגיות,
אבל הנקודה היא שחברים לא אמורים לגרור ממך כאלה אנרגיות.

יכול להיות שכל הדברים הרעים שהוא אמר עליי נכונים,
אבל זה לא שהוא לא ידע אותם לפני כן,
והוא אף פעם לא ויתר עליי או חשב שאני דפוקה לפני כן,
להפך, הוא רק אמר כמה שהוא לא יכול בלעדיי.
ואני רוצה סביבי אנשים שאוהבים אותי בדיוק כמו שאני,
כי אין לי שום כוונה להשתנות.

ועצוב שהוא לא יהיה חלק מהדברים הנפלאים שקורים ושעומדים לקרות,
אבל אנשים שהיו הרבה יותר משמעותיים בחיים שלי כבר עזבו ושרדתי,
ולא רק ששרדתי,
התחזקתי.

עליי אי אפשר לאיים בגעגוע כי אני רגילה לחיות איתו,
עליי אי אפשר לאיים בתלותיות כי אני הכי עצמאית שיש,
עליי אי אפשר לאיים בבדידות כי אנחנו כל כך רגילות אחת לשניה,
עליי אי אפשר לאיים,
בריונות מכבה אותי,
והכי חשוב,
אני תמיד מסתדרת.
ואסור לי לשכוח את זה.