רומא לא נבנתה ביום אחד

הפכתי לשתיים, אחת אופטימית, בטוחה בעצמה ויודעת שהכל ממש אוטוטו יסתדר, כמו מילה שיושבת על קצה הלשון ועוד שניה תתגלגל לה, והשניה עצבנית, שונאת את כולם, אין לה סבלנות, עצבים, כוח וחשק לאף אחד.
הן הולכות מכות כל הזמן ואני לא מבינה מאיפה צצה ההיא עם כל האופטימיות והבטחון הזה ואני מתאפקת לא להתחיל לקרוא מאמרים על סכיזופרניה.

דפקתי לא' הרצאה השבוע והוא כרגיל התאפק לא לצחוק לי בפרצוף ואמר בנחרצות שכבר הרבה מאד שנים הוא שומע ממני מה אני לא רוצה ורק בשנה האחרונה אני מצהירה שוב ושוב מה אני רוצה אז מבחינתו כבר קרו דברים, כבר עשיתי את הצעד ועברתי לצד השני וכל השאר בהתגלגלות.
אוף, אין לי נחמה.

והיומולדת הזו, הולכת ומתקרבת, ואמא שלי, מאז שהפכה ליתומה נעשתה לי רוחנית, היא "מזמינה דברים" ורק רוצה חגיגות מהבוקר עד הערב והעובדה שאני לא רוצה לחגוג את הולדתי לא רלוונטית מבחינתה – "אני רוצה לחגוג את היום שבו נולדת לי!"
אז אוזי אמר שהיא תחגוג לבד אבל היא לא בדיוק האדם שאפשר לומר לו את זה כי אז היא שולפת את קלף השואה – "גם ככה לא נשאר מאיתנו כלום ואת רוצה עוד יותר לצמצם את המשפחה?!"
והכל כמובן קשור באוכל, אי אפשר לחגוג בלי וכל הדיאטה נהרסה לי מאז פסח וזה לא מפסיק, מנגל אחרי מנגל אחרי מנגל...
היום נשברתי וצרחתי עליה ש-למה שוב אוכל? למה אי אפשר פעם אחת לעשות איזו צניחה חופשית משפחתית? הייתי משוכנעת שזה יהיה קלף מנצח ושהיא תתקפל ובזה זה ייגמר, אבל הרוחנית, אמרה שזה רעיון מעולה ושהיא הולכת לעשות טלפונים...
יש מצב שהפוסטים האלה הם האחרונים שאי פעם יכתבו כי כל מי שמכיר אותי יודע שזה ייגמר באסון, השילוב שלי וצניחה, אדו-שם!

והקטע עם הדיאטה הזו, נכון שאני רוצה לחזור למידותי הקודמות אבל זה לא שיש בי אטרף אמיתי לאנורקסיה, אני עדיין דיפ-דאון מאמינה שרזון זו המצאה של קונעפות, רק שהדיאטה הזו גרמה לי להרגיש כל כך טוב, פיזית ונפשית, וכאלה אנרגיות מטורפות ורעננות שאני לא מוכנה לוותר עליה.
רק מה, כדי שיפסיקו להרוס לי אותה אני כבר שלושה ימים נעולה בבית ולא מוכנה לראות אף אחד, וזה גם לא מי יודע מה מעודד.
אז שוב אני חצויה בין הצורך לראות, להפגש, לדבר, לבין להיות עם עצמי ולהתענג מהרעב.

והזיקוקים בעיר הזו זה טירוף, כל יום יש חתונה עם זיקוקים בבניני האומה ועכשיו היה מופע ענק מהחזרה הגנרלית לקראת יום העצמאות אבל פתאום נזכרתי שיש באמצע יום הזיכרון ושוב נשבזתי ואז האופטימית צצה והסתכלה על הג'ינג'ית, אמרה שיש יתרונות בכך שהכלבה מזדקנת ומתחרשת, סוף סוף היא נהנית מהזיקוקים...
SOMEBODY, PLEASE JUST SHOOT ME!