תיחמנו אותי.
הייתי אמורה לשים לב כשאחות של א' הסתכלה עליי בחיוך ממזרי כששלפתי מהתיק את ערכת הדיאטה שלי ואכלתי איתם את הגועל נפש הזה כשהם מסתערים על השניצלים.
בטח ובטח הייתי אמורה לשים לב כשהיא חיבקה אותי בדלת ואיחלה לי בהצלחה בחיוך מרחם, אני חשבתי שהיא פשוט רוצה שאני אשקיע את המקסימום במשימה שנשלחתי אליה, ארוע טעימות לכבוד החגיגה המשפחתית שלהם.
א' הציג אותי בתור המומחית והטועמת הראשית והמנות החלו לזרום, ספרתי, היו שם 24 מנות!
אחרי עשר כבר היו לי דמעות בעיניים וא' אמר "תשתי תשתי" ומזג לי עוד ועוד יין.
המארח בא כל חצי שעה לבדוק לשלומי וניסיתי לשוות לי מראה מקצועי ורשמתי כל נקודה אפשרית לגבי כל מנה ומנה, חיסלתי שני בקבוקי יין בשלב הזה.
יצאתי משם על ארבע והצהרתי שימי המזוכיזם שלי תמו ונשלמו, אני לא נהנית לסבול, אז נסענו לתל אביב לחפש את הבר שיש בו הכי הרבה דיג'סטיפים.
ד' הצטרף אלינו, בד"כ הוא לא הכי נחמד אבל הפעם הוא לא עמד בזה, הרחמים נשפכו ממנו כמו צ'ינזאנו מתוק והוא הציע שנבוא אליו והוא יעשה לי תה.
אחרי חצי שעה שהם מקשקשים ואני ממלמלת במרפסת שאין לי אויר, מוציאה לשון לגשם שינקה אותי וכלום לא עוזר, אפילו ד' נשבר והציע לגלגל לי משהו, סירבתי.
כל הדרך הביתה גנחתי כמו יולדת עם צירים וא' ממש נראה מודאג.
הייתי כל כך מאושרת כשהגענו שהודיתי לו, בשיא הרצינות על ערב מקסים.
הוא משך אותי בחזרה לרכב ושאל אם אני באמת בטוחה שתמו ימי המזוכיזם שלי,
וואלה.
לפני 16 שנים. 12 במאי 2008 בשעה 11:16
