רומא לא נבנתה ביום אחד

היו לי כמה ימים מעולים, יצאתי קצת מהזומביזם שאני תקועה בו, יצאתי קצת מהעיר, נהנתי מחברים, נהנתי מעצמי, חזרתי להרגיש סקסית, עשיתי שופינג וקניתי בגדים מדהימים, היו לי שיחות נשים מעצימות, היו לי שיחות גברים מעצימות, ירד לי הלחץ של מי רואה אותי, מי רוצה אותי, פשוט היה לי כיף.

יצאתי ונתקלתי בהפתעה של החודש שהתרפס והתנצל ואמר ש"אין לך מושג כמה רציתי אותך עוד אבל נלחצתי" ונראה לי שהוא רמז שהוא רוצה הזדמנות שניה אבל כבר אין לי כח למבולבלים האלה אז לא שיתפתי פעולה אבל הרגשתי עוד יותר טוב עם עצמי והלכתי לישון עם חיוך.

ואז, ביום למחרת, מצאתי את שמלת החלומות, שמלה שגורמת לי להרגיש כאילו אני אנג'לינה ג'ולי לפחות ושוב יצאתי. משהו היה שונה כשפגשתי בכניסה את האב הרוחני של המקום, הוא טיפוס מגונן וחם, תמיד מנחם את כולנו, מעולם לא נתקלתי באיזו תגובה מינית ממנו ולא עלה על דעתי שזה אפשרי אפילו אבל הוא הסתכל עליי די בשוק ואמר "אלוהים אדירים כמה שאת סקסית הערב". זה היה מוזר אבל שמחתי במחמאה ונכנסתי פנימה ואז התחילו המבטים הזועמים, מנשים שאני מכירה, מגברים שאני מכירה, הרגשתי כאילו ביצעתי איזה פשע נגד האנושות ולא הבנתי למה. א' היה אנטיפת ברמות קשות ולא התייחס כמעט, חשבתי לעצמי שאולי היה לו איזה ריב עם זוגתו ואין לו מצב רוח ושזה לא אישי, חיכיתי שיגיעו האנשים שקבעתי איתם.

החבורה סוף סוף הגיעה, אני לא מכירה אותם, רק אחד חבר שלי והמפגש היה כדי שאכיר את כל החברים שאני שומעת עליהם כל הזמן. מדובר בחבורה של אנשים מצחיקים ברמות היסטריות, אף אחד לא ישראלי, אף אחד לא ירושלמי והיה כל כך מרענן להכיר אותם. אבל זה הבית שלי, וציפיתי שא' יבוא ויישב אתנו וציפיתי שאני אקבל את הייחס הקבוע החם והביתי שאני מקבלת מכולם וכלום, הרגשתי עוינות מסביב, כאילו בגדתי במישהו, כאילו עשיתי משהו רע.

הכיף בחבר החדש שלי, מעבר לעובדה שהוא איש מצחיק ומקסים, זה שהוא גיי אז אני לא צריכה לדאוג ולפענח מסרים סמויים והוא מחמיא כל הזמן וזה רצוי מאד לאגו החבול שלי. בד"כ זו מחמאה אחת כשהוא רואה אותי וזה סבבה לגמרי, אבל הערב הוא לא הפסיק, כל כמה זמן הוא אמר שהוא לא מסוגל להתגבר על כמה שאני נראית טוב הערב וכמה שכולם מזילים עליי ריר וכשההפתעה הגיע שוב הוא אמר שהוא יאמי היסטרי ושהוא מת לסיבוב שני, ואני המשכתי להרגיש רק עוינות מסביבי.

או שמשהו דפוק אצלי ברמות קשות או שמשהו בעיר הזו דפוק לאללה, קמתי בתחושה מגעילה וחבל לי ששוב נהרסה לי ההרגשה הטובה שהיתה לי. הלוואי והיה לי עור של פיל והייתי יכולה להתעלם מכולם ולשמר את התחושה הנפלאה שהיתה בכמה ימים האלה.