רומא לא נבנתה ביום אחד

הוקל לי פתאום.
לא יודעת אם זה הסוד שהשתחרר, ואולי יחד איתו, פתאום אין כעס, אין תסכול, פשוט תחושת הקלה.
אני לא יודעת מה אני מרגישה כלפיו אבל נתקלתי בו השבוע ורק הופתעתי, שום דבר מעבר לכך, נראה לי שאני פשוט עייפה מלחשוב עליו אפילו.
ואולי כי חברים השתלטו על החיים שלי בזמן האחרון ואני מוצאת את עצמי מתכננת לצאת לחצי שעה וחוזרת הביתה אחרי שמונה שעות, עייפה ומחויכת.
וכנראה שזה יוצא החוצה כי אנשים ששמרו מרחק פתאום מתקרבים ויותר אנשים יוצרים קשר, מחדשים קשרים ישנים.
ואיכשהו אפילו העייפות הזו נעימה לי, אני סוף סוף מרגישה באמת בחופש ומרשה לעצמי להנות מזה,
זה נחמד.