רומא לא נבנתה ביום אחד

זה היה יום מקסים, מלא הפתעות קסומות ושיחות נפש, טיולים בפינות נסתרות, לא צפוי ונפלא.
חזרתי תשושה ובקושי הספקתי לנוח כשא' התקשר שאני אגיע כבר, שאני מאחרת לארוע הגדול שהוא הפיק ורצוצה לגמרי נכנסתי למקלחת, משוכנעת שהעייפות כבר לא תשנה, גם הערב יהיה מקסים כמו בבוקר.

ובאמת היה נחמד בהתחלה אבל אז ההפתעה הגיע עם בחורה חדשה ואני הרגשתי כאילו מישהו נעץ לי סכין בלב וסובב אותה טוב טוב.
הוא השאיר אותה בשולחן של חברים והתיישב לידי, ניסה להחליף כמה מילים אבל לא הצלחתי לנשום, איכשהו יצא לי שהמוזיקה חזקה מדי ואני לא שומעת כלום, הוא חזר לבחורה.

חייכתי את החיוך הכי מאולץ בעולם ואמרתי לא' שאני ממש צריכה אותו בחוץ לכמה דקות. זו היתה ההליכה הכי ארוכה בעולם כי כל שתי שניות מישהו עצר אותנו כדי להגיד כמה מקסים ומעולה ומוצלח, ואני אימצתי חזק את כל שרירי הבטן החדשים שלי כדי להחזיק את הדמעות, עד שהגענו לספסל המיוחל.

ואז זה יצא ממני, הסוד הגדול שאני מחזיקה כבר שלושה חודשים בבטן, שלא סיפרתי לאף אחד, וכל יום התכחשתי לו בעצמי ואמרתי שזה לא קורה, שאין מצב, שזה לא מתאים, שזה בלתי אפשרי ולא יכול להיות שהכנסתי את עצמי למצב הזה.
הדלקתי סיגריה בידיים רועדות וניסיתי לפתוח את הפה אבל לא יצא קול וא' פשוט התחיל בשאלות מנחות כדי שזה יצא ממני –

זה האמריקנוס או ההפתעה?
ההפתעה...
עד כמה רציני אנחנו מדברים?
אני רוצה לעשות לו ילד ולבשל לו מרק
את בטוחה שזה לא קשור לסקס בכלל?
אני בכלל לא זוכרת את הסקס, רק את השיחות מסביב וכמה כאב לי כשהוא חיבק אותי מתוך שינה, כי ידעתי שזה לא אמיתי.
את מבינה על מי את מדברת ושאין שום מצב בעולם שזה יקרה?
אני יודעת שהוא דפוק ושרוט ובחיים לא יתאהב ושהוא ימרר את חיי ושהוא בכלל לא ברמה שלי ובעיקר שאני לא מעניינת אותו.
ומה את רוצה?
אני רוצה שזה יעבור כבר, אני לא רוצה להרגיש ככה וזה לא עובר ואני לא יודעת מה לעשות, אבל אני חייבת ללכת הביתה, אני לא מסוגלת להשאר כאן, אתה תסלח לי?
אני אסלח.


הוא לא באמת הבין עד כמה העניין רציני והיום בבוקר התקשר משוכנע ש"עבר לי", אבל זה לא קרה, אז הוא ביקש שאני אסביר לו בדיוק מה אני מרגישה והסברתי, אני לא חושבת שהוא מדהים, לא גאון הדור, לא חושבת שזה אי פעם יעבור לו, לא חושבת שאני אשנה אותו, אבל משהו קורה לי כשאני איתו, הוא לוחץ לי על הכפתור הזה של הבית, ואנחנו לא צריכים לדבר, אנחנו פשוט מכירים והוא גורם לי להיות מוכנה לאכול את החרא שלו רק כדי להרגיש ככה, הוא מרגיע אותי.

א' אמר שחשוב לו להבהיר לי, שלא יהיה שום מקום לספק, עם כל האהבה שלו לחבר הכי טוב שלו, הוא דפוק, פשוט שרוט מהיסוד וכשזה מגיע לנשים הוא אלוף בלשחק אותה מלאך אבל הוא שחקן והוא יודע איפה ללחוץ והוא רחוק מלהיות בליגה שלי ואין מצב שהוא המכסה שלי.
אמרתי שאני יודעת, שאני רק רוצה שזה יעבור, המשכתי לבכות, אני ככה כבר מאתמול בלילה.

ואז א' אמר שהוא לא רוצה שזה יעבור, שאני צריכה להנות מזה כמו שהוא נהנה, כי השתחררה לי הסתימה, לראשונה מזה חמש שנים אני מרגישה ושזה סימן טוב, זו סיבה למסיבה.
רוב הסיכויים שהוא צודק, אבל פשוט עצוב לי עכשיו, כשכל הכעס השתחרר והאמת יצאה לאור ומסתכלת לי בעיניים, נשאר רק העצב והכאב.