רומא לא נבנתה ביום אחד

הצלחתי להזיז קצת דברים השבוע, לפחות לקבל את התחושה שאני מזיזה דברים וזה שיפר את המצב רוח.
מצד שני אני משתבללת ומשתדלת כמה שפחות לראות אנשים, אני בחולשתי כרגע ואני מעדיפה להיות רק עם אנשים שיכולים לקבל אותי כך ואין הרבה כאלה.

הבעיה העיקרית כרגע היא שנכנסתי לסוג של פנטזיה ואובססיה על מישהו שאני מכירה כבר שנים מרחוק, יחסי שלום-שלום ואיכשהו פתאום הוא לא יוצא לי מהראש ואני חיה את הפנטזיה מהבוקר ועד הערב ויש לנו מערכת יחסים שלמה, ילדים וסקס 24-7 ואני פשוט עושה כל מה שאני יכולה כדי שיהיה לי את הזמן עם עצמי ועם החלומות.

אני יודעת שזה לא עושה לי טוב וכשאני כן עסוקה בדברים שלא מאפשרים לחלום אז יש שיפור רציני במצב רוח ובתפקוד אבל, התמכרתי.
אני בודקת עם עצמי האם יש מצב שמדובר בסוג של דמיון מודרך רצחני שאני עושה לי כדי לקדם את העניינים, איתו או עם מי שאמור להיות במציאות, או שזו פשוט בדידות בשיא התגלמותה.

ברור לי שיש מצב שתוך שבוע בכלל לא יהיה לי זמן לנשום, בטח שלא לחשוב עליו, ויש מצב שזה ייקח קצת יותר זמן אבל זה יעבור, אני זוכרת את האובססיה הזו על מישהו שלמד איתי, ישר אחרי הגירושים, וזה עבר.
היה שם משהו שדחף אותי בסופו של דבר לקפוץ למים ולהתחיל לחיות, אולי זה המצב גם עכשיו.