רומא לא נבנתה ביום אחד

עשר שעות שינה רצופות! לא זוכרת כמה זמן לא היה לי.
אני בן אדם חדש ומסתבר שכשאני לא עייפה וכשיש לי זמן לעצמי אני מגלה שממש סבבה לי.
הפעם לא נסעתי לירושלים, אני חושבת שא' מבין עד כמה אני מרוסקת, הוא בכלל כל כך מפתיע מאז שהוא חלה, נעשה סופר רגיש וקשוב ונפשית הוא מקל עליי ברמות שלא יכולתי לדמיין.
ואוזי, אין מה לומר על אוזי, תמיד ידעתי שהבן אדם קדוש אבל הכמויות ויכולות הנתינה האלה תמיד מפתיעות מחדש – אני ברת מזל אחים שלי, ואני יכולה להבין למה האחים הביולוגיים שלי מקנאים ומנסים לתקן עכשיו אבל לפעמים זה מעט מדי ומאוחר מדי והאמירה הזו שאני לא נותנת צ'אנס, מאד קל להאשים אותי בה אבל מצד שני, מה לעשות שאני עייפה מלהפגע ולהתאכזב.

אני יודעת שאני אמורה לנוח אבל אני חולמת כבר חודש על לעבוד בגינה ולמרות שכל מילימטר בגוף כואב, הנשמה מחלימה עם כל פרי שנקטף וכל יבלית שנערפת ועוד מעט יהיו לימונים כבושים וריבת תפוזים ואני שוב ארגיש עשירה ומתוכשטת, כי ככה אני תמיד מרגישה כשהבית מלא ביצירות האלה.
אני שוב מתהלכת בבית ולא מתרוצצת אחוזת אמוק ואני נזכרת עד כמה הבית הזה כיפי ובעיקר ביתי.
כן, שבוע הבא הכל ישכח וההיסטריה תשתלט שוב אבל בינתיים נעים.