מי שעוקב אחרי הבלוג הזה כבר יודע שהמשפט השנוא עליי הוא "את כל כך חזקה", כי נכון, אני כן, מצד שני אני בן אדם, עם רגשות והרבה התפרקויות וגם סוג של תמימות כנראה, כי אני כל פעם מופתעת מאכזריות של בני אדם מחדש.
אני לא מצטערת שהאירו את עיני לגבי הדברים שנכתבו כאן, כך שמי שעשה את זה ממש ממש לא צריך להרגיש רע עם זה, אני גם מקווה, עכשיו שאני יודעת שיש כאן מישהו עם אובססיה, (די מפחידה) כלפי, שאפשר יהיה לטפל בו בצורה כלשהי וכן, שוב אני צריכה אזהרה, לשמור על עצמי, כי לא חסר מפלצות בעולם.
אבל זה פירק אותי, לחזור ללילה ההוא, לחזור לכל התהליך שהיה מול המשטרה והפרקליטות וגם לחשוב שמישהו שם חושב שזה לא היה בסדר שבסופו של דבר, "רק" ארבעה חודשים אחרי האונס, כן מצאתי מישהו שהיה המלאך שלי ואהב אותי וטיפל בי.
אני לא יודעת עד כמה מישהו שלא היה במקומות האלה יכול להבין איך זה לנסות לשקם את החיים שלך וכל פעם מחדש להתקל באיזה טינופת חולה נפש שקורע ממך את העור בשניות, סתם כי בא לו, כי אמא שלו העבירה אותו למטרנה מהר מדי או כי איזו בחורה זנחה אותו לאנחות.
אתה טינופת, זה כל מה שיש לי להגיד לך ואני באמת מקווה שכל כלב בא יומו.
כן, בזבזת לי יום שהיה אמור להיות שמח וכיפי וכן, אני אבכה ואתפרק ואהיה משותקת, אבל מחר אני אאסוף את עצמי ואחזור לחיים הטובים שלי, והם טובים.
ואילו אתה תמשיך לחיות עם החרא שמציף אותך.
לפני 15 שנים. 3 בינואר 2009 בשעה 10:43
