אני מכירה איזו מישהי שמאוהבת באיזה מישהו כבר המון זמן.
אז השבוע היא עשתה משהו שהאמת, סחתיין עליה, לי לא היו ביצים לעשות כזה דבר, היא התוודתה בפניו לגבי הרגשות שלה.
והפלא ופלא, מסתבר שזה הדדי לחלוטין, הוא כולו שם, מוכן ובשל.
הוא לא מסתיר ממנה כלום, לא משחק אותה קשוח ומסתורי, חושף את חולשותיו, שתכיר אותו באמת, לא את המיתוס.
ופתאום היא לא רוצה, הוא כבר לא כזה מושך כשהוא מעוניין והוא לא כזה מושך כשהוא אמיתי ונטול פוזה ובעיקר כשהוא מדבר על החיים האמיתיים ולא על הפנטזיה.
אני כל הזמן חיה בתחושה שאני מוקפת באנשים שנתנו להם אגוזים ואין להם שיניים.
ורק רוצה לשמוע את COUNTRY LIVIN של אסטרו, לא יודעת למה, אולי כי אני מגלה כל כך הרבה לאחרונה על העולם ועל חוסר הצדק, ההתאמה, סיבובים בזמנים לא מקבילים.
והדבר שהכי מתחזק, מיום ליום יותר, היא ההבנה שאנשים שחושבים שהם ממש ממש חכמים, הם כל כך מטומטמים, ופתטיים, כל כך פתטיים.
(באמת חשבת שאם תשלח לי בחורה אני אהפוך למלאת אמון אפתח ואשתפך? בפעם הבאה תנסה אולי מישהי שלא עושה כל כך הרבה שגיאות כתיב...לא שגם לה יהיה איזה סיכוי מולי).
לפני 15 שנים. 24 בינואר 2009 בשעה 9:46
