אלוהים שלי, רציתי שתדע שנראה לי שמספיק כבר.
אני לא יודעת למה אתה חושב שאני צריכה לעבור את כל המבחנים האלה אבל נשבעת לך, הבנתי.
הבנתי שלא יהיה קל בחיים ואני לא מחכה לזה.
אבל למה שלא יהיה קצת נעים? קצת נחת? דור המשך? נחמה?
יש לי חבר שמשלים עכשיו בגרות בתנ"ך, הוא התחיל לקרוא לי איוב.
עד כמה שזכור לי זה השתלם לו בסוף, אז מתי תורי?
פגשתי היום מישהי שלא ראיתי יותר מעשר שנים, בכל פעם שאני נתקלת בעבר שלי אני מתבאסת, כי אני אמורה "להשלים פערים" ולספר מה היה עד עכשיו ואת האמת אלוהים, היה מסריח, מסריח לאללה.
כתבו עלי בעיתון השבוע ונשמעתי שם נורא מגניבה ומבסוטית, זה הזכיר לי כשאיזו סופרת סיפרה לפני כמה שנים ששמו אותה ברשימה של הרווקות הנחשקות ואף אחד לא העלה על דעתו שהיא יושבת בבית כמו כלב ואף אחד לא רואה אותה.
מספיק עם זה, באמת, מה אכפת לך שמישהו יאהב אותי, יעשה לי נעים? יעשה לי ילדים? באיזה יקום זה יכול להפריע לך? הרי זה לא שיש לך תוכניות גדולות בשבילי, כבר שנינו יודעים שאני לא אשנה את העולם.
מה 'כפת לך?
לפני 15 שנים. 26 בינואר 2009 בשעה 20:47
