רומא לא נבנתה ביום אחד

עובד איתי מישהו שעבד איתי בעבר אבל למעשה מעולם לא הכיר אותי באמת.
אתמול הוא אמר לי שהשתניתי, שאני פורחת, שנראה לו שמצאתי סוף סוף את המקום שלי.
ואני מחייכת וזורקת בדיחה שנונה כהרגלי.
אני כבר רגילה לשתיקות המביכות האלה כשאני אומרת את האמת וזה לא נעים לי אז אני מתחמקת.

אבל מה שבאמת בא לי להגיד
זה ש- לא השתניתי, אני סוף סוף חוזרת לעצמי, אני סוף סוף מרגישה עצמי.
הייתי פעם פרח אמיתי, זה נשמע כמו שיר מזרחי ממש גרוע אבל זו היתה האמת,
ככה הרגשתי ובלעתי את העולם וריחפתי באויר,
עד שהחלאה ההוא בא והרס הכל.

ויש כל כך מעט אנשים בעולם שנשארו והכירו את מי שהייתי פעם,
ויש כל כך הרבה אנשים שבא לי להגיד להם, שאם רק הם היו פותחים את הלב ולא שופטים,
ולא מתעסקים רק בסרטים של עצמם,
הייתי יכולה כל כך להעשיר את החיים שלהם.
ומצד שני מי שאמור להשאר נשאר ומי שלא עשה את זה לא ראוי לכך מלכתחילה.

מה שחשוב הוא,
שעונת הצבעונים חוזרת,
ואני איתה.