לפני 14 שנים. 20 בדצמבר 2009 בשעה 22:04
רק הבוקר, כשיצאתי לסיגריה והסתכלתי על תינוקת מיניאטורית ויפהפייה צוחקת לאמא המאוהבת שלה,
רק הבוקר הבנתי מה קרה לי השבוע ואז זה יצא, הבכי ההיסטרי הזה.
לא היתה לי שניה לעצמי מאז שהסיפור הזה התפוצץ, לא יכולתי להתפרק ליד אנשים, אלה היו החמש דקות הראשונות השבוע
שהמוח שלי היה צלול ופתאום הבנתי מה עשיתי.
פתאום הבנתי איזה אסון נמנע, פתאום הבנתי שכמה שחשבתי שאני מהחזקות והבגירות, גם אני נפגעתי אבל היו לי אינסטינקטים טובים,
יצאתי בזמן.
אנשים מזיינים את השכל עמודים על גבי עמודים,
מרגיש כמו פיגוע שכל אחד שהיה קילומטר ממנו מרגיש צורך לומר את זה בדרמטיות כאילו הוא היה שם.
או המשפט הזה - "רק אתמול הייתי שם..."
אבל הם לא היו שם בעצם.
עשיתי המון בחירות נוראיות בחיים שלי, שפגעו אך ורק בי ושילמתי מחיר יקר.
מצד שני, אני לומדת ומשפרת כל יום עוד קצת.
