רומא לא נבנתה ביום אחד

הפולנים התייצבו כאן עם מרק עוף ועוד מאכלים. אבא שלי פותח את כל החלונות ומסביר שצריך לאוורר את המיקרובים.
אמא שלי מחממת אוכל, מנקה תוך כדי את המטבח והשירותים ואני מתעייפת רק מהאנרגיות שלהם.
אני רגילה להיות חולה לבד עם עצמי, לא רגילה לקהל ולא למטפלים, זה דווקא נחמד.

אני חושבת על שרשור העשור בבדס"מ ו- וואו, מפחיד/מדהים/מזעזע לחשוב על כל מה שעברתי בעשור האחרון.
מדהים מה שעברתי ועד כמה אני בן אדם אחר.
ופתאום גם מרגש לחשוב שמתחיל עשור חדש ושונה לחלוטין.

הסיכום שלי:
התגרשתי ואיבדתי את החלום "של איקאה", הזוגיות המדוגמנת וכל חבילת הפנטזיות הכלולה בה.
הרווחתי חרדת נטישה...
נזכרתי והתמודדתי עם אונס שעברתי בגיל 17
הרווחתי סוף סוף סקס כמו שצריך, בלי עכבות, בלי חרדות, הגשמתי פנטזיות שהודחקו מיליון שנה.
עברתי אונס עוד יותר גרוע ממה שיכולתי לדמיין, הסתכלתי למוות בעיניים ונלחמתי כמו חיה רעה, לא נשאר ממני הרבה בן אדם אחרי זה.
איבדתי המון חברים שהייתי בטוחה שיהיו שם כל החיים וברחו כי לא יכלו להתמודד עם שבר הכלי שנשאר שם.
הרווחתי חברים חדשים, חלק לזמן קצר, חלק לכל החיים.
היתה לי אהבה גדולה שהחזירה לי את האמון בקיום של המושג החמקמק הזה "אהבה" והחזירה לי את הרצון לחיות.
החברה הכי טובה שלי התאבדה.
פצחתי בקריירה חדשה.
לקחתי את הפנטזיות שלי לשלב הכי רחוק שאפשר ולהפתעתי, מיציתי.
עזבתי את ירושלים.
הקמתי עסק.
איבדתי את העסק.
כמעט איבדתי את האדם הכי קרוב אלי למחלה והרווחתי אותו מחדש, (טפו טפו טפו שיהיה בריא).
איבדתי את האדם השני הכי קרוב אלי לאהבה מניפולטיבית ואינטרסנטית.
הרווחתי משפחה.
הרווחתי אני חדשה.

יהיה עשור הרבה יותר נעים מעכשיו.