רומא לא נבנתה ביום אחד

משהו לא מסתדר, אני לא מצליחה לשים על זה את האצבע אבל אני מרגישה שאני מפספסת משהו.
יש לי תחושה מסוימת ואם לא יפטרו אותי ביומיים הקרובים אני אוכל לבדוק אותה לעומק.
וגם אם זה יקרה ביומיים הקרובים אני משערת שתהיה לי תשובה.

מצד שני, אם לא מדובר בגורמים חיצוניים אז האשמה היא בי.
ואם האשמה היא בי אז כנראה שמשהו אצלי ממש ממש לא בסדר,
כי זה אומר שאין לי שום יכולת לקרוא את המפה,
להבין את האנשים סביבי ולתקשר איתם.
לא הקרובים אלי, שם זו לא הבעיה, אלא הסביבה החדשה,
אולי זו התל אביביות.
לא יודעת.

אני תמיד נזכרת בהוא שאמר לי שהתפקיד שלי הוא להוכיח שכולם טועים ורק אני צודקת.
ברור לי שהרוב קובע אבל זה לא אומר שהוא צודק,
מצד שני,
הוא הקובע.

א' הביא לי השבוע מפה אסטרולגית שהכינו לי ללא ידיעתי.
כתוב שם שאני צריכה לסחוב ולהתאפק ממש עוד קצת עד שענייני העבודה יסתדרו על הצד הטוב ביותר.
אבל אני, יש לי נטיה לפוצץ הכל כשהסבלנות פוקעת.
ואלוהים יודע שבוחנים את סבלנותי לעומק כבר הרבה זמן ולא תהיה לי בעיה לקום וללכת ולזרוק הכל לפח.