רומא לא נבנתה ביום אחד

היום לפני עשר שנים עמדתי בחצר של איזו מסיבה עם בעלי והמחותנים, היינו מעושנים קשות, כולם רקדו סביבי והשתוללו,
אני הרגשתי כלואה.
הרגשתי שהכל אבוד ובעיקר הרגשתי הכי בודדה בעולם.

היום, אחרי שעברתי שבוע מגעיל ויום מגעיל, מוקפת באנשים שעשו לי רע עד כדי מחלה, שברו אותי פיזית ונפשית.
אני מתחילה את העשור הזה סחי לחלוטין, מובטלת, ונטולת זוגיות אבל התחושה היא שעדיין הכל פתוח, הכל עוד אפשרי והכל עוד יקרה.
את תחילת העשור הזה בחרתי לבלות עם עצמי, לבטל את כל החגיגות.
אבל דווקא כי אני לא מרגישה בודדה, כי סוף סוף יש לי משפחה, יש המון חברים שמבינים שנחגוג בפעם אחרת,
אני צריכה להתפרק עם עצמי היום.

יהיה עשור הרבה הרבה הרבה יותר מוצלח.