רומא לא נבנתה ביום אחד

אמנם הפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי לפני המון שנים אבל עשר שנים של טיפול לא הולכים ברגל, בייחוד כשהמטפל היה בן אדם
כזה מדהים והיתה לנו מערכת יחסים כל כך מיוחדת.
כך שבמצבים שאני אמוציונאלית, הוא הרציונאל שצץ לי בראש ועושה אנליזה אינסטנט והראיה הרבה יותר ברורה.

הבחור ההוא, שכבר שחררתי מהראש כי לא עשה לי טוב הבלבול הזה, שוב מראה התעניינות והפעם זה הרבה יותר ניכר לעין.
אבל בהיותי אני, שום דבר לא ברור מאליו ואני לא יכולה להרשות לעצמי שום סרטים כרגע.

אחרי שבמשך יומיים רצופים הוא עשה כל דבר אפשרי כדי לגרום לי לדבר איתו, אתמול בארוחת צהריים, הוא שאל את כל יושבי השולחן
אם זה נורא להציע למישהי לצאת לדייט בולנטיינס, (אני ישבתי לידו).
כשנגמר דיון הבעד והנגד הוא המשיך וסיפר על איזה צעצוע שהוא ראה בבית של האקסית שלו ומשם כבר לא הקשבתי, קמתי והלכתי.

העוגיה הטיפוסית כבר לא היתה שם, היא כבר היתה בסרטים שהוא בכלל מעוניין במישהי אחרת ושכנראה גם לא סגר עניינים עם האקסית.
ואז הפסיכולוג, כפרה עליו, צץ במוחי ואמר "יא מפגרת! הבחור העביר לך אינפורמציה, הוא פנוי כרגע ולא נמצא בשום קשר רציני
אך למרות זאת הוא מסוגל והיה במערכות יחסים רציניות! חוץ מזה שהוא היה חייב לתקן את הרושם אחרי שעשר דקות לפני שהתיישבתם לאכול,
חבורת הגברברים המעריצים שלו דיברו בקולי קולות על כמה שהוא מזיין..."

טוב נו, אי אפשר להתעלם מהפסיכולוג והרציונל.
אני מרגישה שיקרה שם משהו, אבל אין סיבה למהר ויכול להיות שאני אהנה מהמתח הזה, מההתרגשות הזו.
נראה לי שזה משהו טבעי אבל אני לא כל כך מכירה טבעי... כי כששואלים אותי מה המתנה הרומנטית האחרונה שקיבלתי לולנטיינס,
אני נאלצת לשתוק.
לא לכולם טבעי ורומנטי לקבל קולר ולהפוך לכלבה משוייכת בחג האהבה.

אבל השנה יש לי אהבה,
של הסובבים אותי, של המשפחה שלי.
של הבוסית החדשה והמהממת שלי שהתקשרה בחצות לבדוק איך עבר היום ולאחל חג אהבה שמח.
של המילים הבלתי נשכחות של זרונת,
של כל הטוב והחיובי שיש לי.
ואוטוטו גם אהבה רומנטית חדשה, אני בטוחה.