רומא לא נבנתה ביום אחד

עכשיו שאחותי "מסודרת", היא הגיעה לתובנות.
אני שמה לב שרוב הנשים שמוצאות את "האחד" מגיעות לתובנות ומתחילות להטיף את תורתן לבנות מינם.
בדרך כלל בא לך לתת להן סטירה וכשהן כבר אמהות בא לך לחנוק אותן לגמרי.

אבל אני ממש מבסוטית מהתובנות של אחותי.
היא לא משחקת אותה שהכל מושלם, רוב הזמן בא לה להרוג אותו והיא מודה שזה נס שהוא עדיין לא הרג אותה כי היא ממררת את חייו.
אבל היא אוהבת אותו והוא אותה והם נלחמים והולכים לייעוץ ורבים ומדברים ומנסים לטפל.

התובנה החדשה שלה היא לגבי מה אשה זקוקה באמת.
היא אומרת שיש המון ספות בבית ואחד מהם מדבר לפעמים ולפעמים הוא אפילו עושה לה טובה ומוותר על הכדורגל תמורת סקס.
ולאחרונה היא קלטה שזה בסדר גמור, היא לא צריכה שהוא יבדר אותה, היא צריכה לדעת שהוא שם ובשבילה.
והכיף הכי גדול שלה הוא בכלל לצאת עם חברות למסיבות ובתי קפה ומסעדות ואין שום סיבה שהוא ילך איתה לכל המקומות רק כדי להחזיק
לה את היד, בייחוד כשהוא כל כך סובל.

"איזה דבר מדהים זה נשים?!" היא אומרת לי.
"כל כך הרבה יותר כיף איתנו מאשר איתם!"
"נמאס כבר מכל הידידים האלה ששקועים באגו ובלתקן אותך..."

ואני מסכימה איתה, אני הרבה יותר נהנית מנשים לאחרונה.
בפעם הראשונה מאז שהחלפתי קריירה, אני לא האשה היחידה ויש סביבי המון נשים אינטליגנטיות ומצחיקות ושכחתי כבר כמה זה כיף,
חברות.

אולי היא צודקת ואולי בכלל צריך לשחרר את החיפוש אחרי "איש הכורסא",
פשוט להנות מחברויות, לעשות חברויות חדשות ולתת לעולמות חדשים להכנס לחיי,
והשאר כבר יגיע לבד.

הולכת לנקות את הבית לקראת הניקיון בנשמה,
כי ככה אנחנו עושות,
נשים.