רומא לא נבנתה ביום אחד

א' מספר לי על מסיבה ספונטנית שהיתה בבניין שלהם ומוסיף "חשבתי עליך".
אני שואלת למה והוא מספר שזוגתו נתקלה במסדרון בבחור שעשה ביד למישהי.
הזוגה נלחצה וברחה לחדר.

מצחיק שאלה הדברים שמזכירים לו אותי, כשאני כבר שנים לא עושה דברים כאלה.
אפשר היה לצפות שהעובדה שיש לי חום תוריד את סף החרמנות אבל היא רק מגבירה אותו.
אני מתה כבר לנסוע לבקר אותם, עכשיו יש עוד סיבות,
שכחתי איזו אלילה אני הופכת להיות כשאני שם.
אשכרה בא לי להזדיין שם כל יום עם מישהו אחר, כמו שעשיתי בתקופה שגרתי שם.
אולי עד אז אני אהיה שוב כוסית.

החרמנות הזו הורגת אותי.