רומא לא נבנתה ביום אחד

הרבה פעמים אני דוחה דברים כי תחושת הבטן שלי אומרת שעדיין לא הגיע הזמן הנכון.
ברור שיש דברים שאני דוחה מעצלנות ומעייפות, אבל הדילמה העיקרית היא לגבי הדברים שאני לא בטוחה שאני דוחה מהסיבות הנכונות.
אני נקרעת בין "זה עוד לא הזמן" לבין "אולי אני סתם פחדנית?!"

יש כאלה שאומרים שאהבה אמיתית היא פשוט החלטה, לבחור את האדם שנכון לך וללכת איתו ועליו עד הסוף.
שכל הסרטים הרומנטיים האלה של הבום הגדול זה הורמונים והתלהבות והתרגשות אבל בין זה לבין אהבה אמיתית ועמוקה אין ממש קשר.
מה לגבי דברים אחרים בחיים? מתי פשוט נכון להחליט שזהו?
אולי אני לא סגורה על עצמי כמו שהייתי בטוחה? ואולי הסיבות שלי להתמהמהות נכונות?
זה בסדר לומר, אוקיי, צ'אנס אחרון ואז ממשיכים בתוכנית?

וכל זה רק עם עצמי, אף אחד לא יושב לי על הווריד להחליט כבר.

הדבר היחיד שמרגיע אותי בכל הסיפור הוא, שבכל פעם שהלחצתי את עצמי לגבי משהו,
ועשיתי לפני שזה הרגיש לי נכון - תמיד, אבל תמיד, זה התפוצץ לי בפרצוף.

כנראה שהרגע עניתי לעצמי על השאלה.