רומא לא נבנתה ביום אחד

בא לי.
לא איזו דרמה אפית רחבת יריעה, משהו כזה של בום תשוקתי ואז שיחות במיטה, התחלה כזו של להכיר את החבר'ה, את המקומות הקבועים, בית של בן אדם חדש, מה יש לו במקרר ועוד ועוד תשוקה.
משהו שנגמר בדיוק כמו שהתחיל, מריק לריק ואין געגועים ואין יותר סנוורים ואפשר להמשיך הלאה.
בא לי התרגשות זולה ואשליה של כמה שבועות,
זו לא אמורה להיות דרישה מוגזמת, נראה לי שאנשים חיים כך שנים ומאוכזבים שזה לא נמשך לנצח.
אבל אצלי כמובן זה שונה, בלתי אפשרי.