רומא לא נבנתה ביום אחד

שוב, מפתיע,
אני מורעבת וטורפת ועצבנית ומסוגלת לרצוח מישהו.
אינשאללה מחר אני אתאפס על עצמי.

פגשתי אתמול מישהו שהרעיד לי קצת את הפופיק, אחרי הרבה מאד זמן שזה לא קרה.
כמובן שעשיתי איזו פדיחה נוראית אבל הצלחתי להצחיק את עצמי ואותו במקום לברוח.
וא' מתעקש להסביר לי שהמון דברים טובים קורים ומבקש שאני אעשה לעצמי רשימה לפני השינה של כל החיובי שקרה בשבוע האחרון.
אני יודעת, אבל עדיין המון איכסה אופף אותי.