רומא לא נבנתה ביום אחד

קיבלתי מתנה ספר מדהים,
CURVE.
על עירום נשי באומנות מודרנית, חמוקיים ודילמת הזונה והמדונה,
אי אפשר להגיד שהוא לא מכיר אותי.

אני תמיד מרחמת על רזות, הן נראות לי רעבות,
מסבירה לו שאני צריכה להיות כמו עגבניה עסיסית, שמתים לתת לה ביס ושתשפריץ על הכל.
הוא מעריך, אפילו מעריץ את התכונה הזו, את הסבל שלי בבגדים ועד כמה שאני אוהבת את העירום שלי.

אבל אתמול אפילו הוא סבל משמלת חלומותיי וליד חברה שלו תפס את חזית השמלה והרים לי אותה כדי שתכסה קצת, צעק עליי "די כבר!"

פעם קיבלתי הזדמנות מאיש חכם,
הוא אמר לי שהגעתי למקום שבו יש לי את ההזדמנות להוכיח שכוווולם טועים ורק אני צודקת,
שהוא נותן לי אותה.
ועדיין, אנשים מנסים להיות נאורים ופתוחים ובסופו של דבר הם גורמים לי להרגיש מלוכלכת,כי לי נוח בעור שלי ואני לא רואה שום סיבה להסתיר.
וברגעים כאלה אני מתגעגעת למקום ההוא שכולם כל כך אוהבים להשמיץ ולשנוא,
לפתיחת הדלת והסתערות של גופות עירומים בחיבוקים, להתרגשות הזו של לקראת ההתפשטות שלי ואז שעות,
סשנים, שיחות, צחוקים, שירה, כולנו עירומות-נינוחות ומרוצות,
טבעיות.