רומא לא נבנתה ביום אחד

יש למכרים שלי חבר קצת קוקו.
הבחור גאון שיום אחד חלה והתחרפן ומאז הם כל הזמן סביבו ומכבים את השריפות אחריו.
לדעתי הוא לא סתם גאון, אלא ע-נ-ק! הבן אדם חי את החיים שלו בלהגיד לכל מי שהוא רואה מה שהוא חושב עליו ואם מישהו מעצבן אותו הוא פשוט מרביץ לו וחברים שלו שומרים כל הזמן ומרגיעים אנשים שהוא קצת לא בסדר וסולחים לו על הכל.
לשמחתי הרבה הוא מת עליי וחושב שאני נראית בת 25 ושאני הכי יפה בעולם, חברים שלו אומרים לי שלא הייתי מתה עליו כל כך אם הוא היה חושב שאני קונפה בת 50, יכול להיות.

הקיצר היום פגשתי אותו במקרה ברחוב, אחרי יום של עצבים ואפילו בכי והוא עשה לי קצת שמח.
הוא תפס אותי בדרך לאיזה סידור בעבודה, כולה חמש דקות הייתי שם אבל היו שם שני אנשים שאני לא סובלת ופשוט דמיינתי שאני גם קצת קוקו והרצתי בראש מה הייתי אומרת להם אם הייתי יכולה להגיד מה שבא לי, זה עשה לי כל כך טוב.

לשמוק שנפנף אותי אמרתי שהוא לוזר שמשחק אותה גבר בוגר ורציני אבל הוא סתם סטלן שמחפש תרוצים לחוסר ההתבגרות שלו. שעכשיו הוא נראה לי די דוחה פיזית ואני מתחילה להבין שכל האימרות האלה שהוא זורק כביכול מתוך אינטליגנציה, אין להן המשך ופרשנות כי הוא לא באמת מתכוון אליהן או מבין אותן, שהוא שטחי ופתטי ואיזה מזל שלא קרה ביננו כלום.
לסטודנטית לחינוך שמדקלמת כל היום מאמרים שהיא קראה על התעללות ועל הומאניות ועל תיקון חברתי, שאומרת לי שאני לא אבין מה נשים עוברות עד שאני לא אקרא את זה, שחושבת שאני איזו אנלפבתית...אמרתי ...
עזבו, זה כבר ממש דוחה, ירדתי לרמות קשות,
אבל מה זה משנה, העיקר שאני מרגישה הרבה יותר טוב.