רומא לא נבנתה ביום אחד

יש לי ללא ספק הרבה רגעים ילדותיים, ואני לא ממש מתביישת בהם או טורחת להסתיר אותם.
אני חושבת שיש בזה אפילו משהו מקסים, לא עסוקה כל היום בלהיות הוד מעלתי החשובה, לשדר לכולם שאני ממש בוגרת, אולי כי אני יודעת שכשמגיע הרגע להיות בוגרת רצינית ואחראית – אני מתפקדת מצוין.
אבל יש דבר אחד שלא עובר לי וזה משגע אותי, הקטע הזה של "אני עוד אראה להם".
אם כולם היו מודים בזה, כי לכל אחד יש איזה מישהו שהוא היה רוצה להראות לו, אולי היה לי יותר קל, אבל אף אחד לא מודה בזה, אני יעני המפגרת היחידה ואין לי למי להתבכיין כל פעם שזה קורה.
אז שוב אכלתם אותה.

זוכרים מהתיכון את החבורה הזו של הבנות שמנהלות את העניינים, מה שנקרא מלכות הכיתה?
הן תמיד נעות בקבוצה, וכביכול כולן המלכות וכולם רוצים להיות חלק מהחבורה שלהם אבל זה רק מה שנראה מהצד.
בתכלס, תמיד יש אחת או שתיים שקובעות והשאר הן למעשה החברות הכי טובות של מלכות הכיתה. הן נהנות אולי מהמעמד החברתי החיצוני אבל בפנים זה בכלל לא ככה.
אז זו מי שהייתי, החברה הכי טובה של מלכת הכיתה.
אני לא ידעתי את זה אף פעם, גם לא חשבתי במונחים כאלה, רק בדיעבד הבנתי וגם זה רק אחרי שהסבירו לי, (כן, אני חצי אוטיסטית).

בסדר, לכל אחד יש את הסיפור שלו מהתיכון ובטח יש פה כמה ששנאו את כל החבורות האלה ואולי אפילו סבלו מהן, זו לא הנקודה, וזה לא הסיפור הזה.
מה שאני מבינה רק עכשיו, הוא שכל החיים שלי אני ממשיכה להיות החברה הכי טובה של מלכת הכיתה.
תמיד כולם חושבים שאני נורא מקושרת אבל זאת לא אני, אלה החברים שלי ואני מרוויחה מהצד כביכול.
רק מה, כל מלכת כיתה צריכה את הנסיך שלה וכשהיא פוגשת אותו כולם יכולים לקפוץ לה.
ומי שלא יודע, את מלכת הכיתה אף פעם לא זורקים, ואם מישהו זורק אותה מיד יעמדו להם בתור אלפי נסיכים אחרים והיא תגרור את החברה שלה כדי לא לצאת לציד לבד ותשכח ממנה בשנייה שהיא תפגוש נסיך.


אני לא מדברת על חברה מסויימת שפגעה בי ברגע זה, אני מדברת על התנהלות שלמה של חיים שלמים, חברים/חברות/עבודה/משפחה.
תמיד מגיע הרגע הזה שאני אומרת שאני יום אחד אראה להם, שהם יבואו עם הזנב בין הרגליים ואני אהיה חשובה ועסוקה מדי ושהם ירגישו איך זה,
אבל הרגע הזה לא מגיע.
ואני ממשיכה בדרכי הפתטית ואפילו סולחת להם כשהם חוזרים לשתי דקות עם הזנב בין הרגליים או סתם עושים לי חיינדעלעך וכמובן ששוב ושוב בכל מערכות היחסים האלה אני מרגישה כל כך מטומטמת.

אני חייבת לצאת מהלופ הזה, רק שאין לי מושג איך.