היו לי תקופות של צלילה מעמיקה להכרויות אינטרנטיות.
זה התחיל כגרושה טריה שחיפשה זיונים באודיגו, לא ידעתי אז מהחיים שלי בכלל, לא עלה על דעתי שיש דינמיקות וסטריאוטיפים ושכולם מכירים את כולם וכיו"ב.
נעשיתי מיומנת מהר מאד.
אחר כך זה הפך לחיפוש אחר שולטים בכלוב וכל מיני אתרים נלווים, על חוסר הידע שלי שילמתי ביוקר כידוע.
כשהחלטתי שאני חוזרת למשחק כבר באמת הייתי מיומנת והיום אני יכולה ממשפט אחד לומר הרבה מאד על הבן אדם (בייחוד אם הוא לא בן אדם ועד כמה הזין שלו קטן).
ועכשיו, אחרי כמעט שנתיים שאני בקושי מכירה אנשים וירטואלים נכנסתי לאתרי השידוכים ואני מבולבלת כמו בפעם הראשונה.
בתמימותי חשבתי שזה מאד פשוט, מזהים מישהו שגם רוצה להפגש, נפגשים, מתאים – סבבה, לא מתאים- גם סבבה.
מסתבר שגם כאן יש כל מיני קטעים הזויים, מנייאקים שסתם משחקים משחקים ועוד שטויות.
לקחתי בחשבון שיש כאן המון שסתם מחפשים זיונים אבל כל מיני משחקים ומניפולציות מבלי להפגש בכלל, זה לא ברור לי.
א' החליט שזה אתגר מעניין שדורש התעמקות ושיחה רצינית.
הוא רוצה לבוא ולהסתכל במחשב ולהפוך את זה למחקר אנתרופולגי, כהרגלו.
כשהזכרתי לו שמדובר במציאת בן זוג בשבילי ולא עוד רעיון מעניין בשבילו הוא אמר שאין לי מה לשבור את הראש בכלל ולסבך את העניינים, (באמת למה אני מפריעה לו במחקרים שלו עם השטויות שלי), הוא אמר שזה מאד שחור-לבן בקטע הזה, גבר שרוצה באמת בת זוג יבוא ממקום של להיות מיליון אחוז בסדר, הוא צריך למכור את עצמו ולהוכיח אמינות, ואם הוא לא עושה את זה – כנראה שזה לא המצב - NEXT.
אני מקווה שזה באמת כל כך פשוט.
לפני 17 שנים. 12 ביוני 2007 בשעה 7:46
