רומא לא נבנתה ביום אחד

בכל פעם שיש איזה מקרה שקשור לאונס חברים שלי מתקשרים או שולחים הודעה לבדוק אם אני בסדר.
אם אני לא בסדר וצריכה אותם אני אומרת ואם אני רק רוצה שיניחו לי אני אומרת שאני בסדר ושאני לא רוצה לדבר וככה זה מסתיים, הכל בסדר.

ואז מגיעים כל האנשים שחושבים שהם מכירים אותי, בדרך כלל הם גברים, בדרך כלל הם קוראים לעצמם שולטים, ואין לי מושג אפילו אם הם מודעים לכך שאני האדם האחרון שמעניין אותם ושכל מה שמעניין אותם זה להרגיש גברים גדולים עם זין עצום שבאו להציל אותי ואת כל הבנות "המסכנות", כמוני מן הסתם.
בארבע השנים האחרונות היו עשרות כאלה שקופצים בראש כל פעם, וכשאני לא התמוססתי לרגליהם או נפעמתי מגודל המחווה, הואשמתי בתוקפנות.
ואז גם קיבלתי הרצאה שלמה שרק בגלל שעברתי אונס אין לי זכות להיות כזאת תוקפנית ושאני צריכה להפנות את זה לאדם הראוי.
פעם עוד הייתי מסבירה שאחת מתופעות הלוואי הן הפתיל הקצר והאגרסיביות,
כיום אני לא טורחת אפילו, אני סתם מגעילה.

יש לי שמורות בהיסטוריה כל כך הרבה שיחות כאלה, נראה לי שבפעם הבאה מישהו כזה יפנה אליי אני פשוט אחסוך לו, אני אגיד לו שיחכה שניה, אני אעשה קופי-פייסט ושיתמודד, אין לי כוח לחרטא הזה.

* נא לחסוך לי את כל הטפות המוסר הצדקניות וניסיונות השכנוע שהדברים נובעים מדאגה כנה.