רומא לא נבנתה ביום אחד

זה לא שנעלמתי כי אני עם ההוא,
ההוא פה ושם רחוק וקרוב ומתעקש לשים לי מראה מול הפרצוף.
איתו אני לא אזייף אינטימיות, אני אגיע אליה בדרך החתחתים הראויה,
לאט ובזהירות ולקלף את כל המסיכות.
וואלה יופי.

נעלמתי כי כואבת לי אפילו האצבע מלהקליד,
השעה עשרה לתשע ואני אוטוטו זוחלת למיטה,
אני מרגישה כאילו סיממו אותי,
כולה עבודה,
למה אני הורגת אותי ככה.

היום צרחתי על מישהו כמו מטורפת,
כל הפיוזים נשרפו לי בשנייה אחת.
לא יכולה יותר,
להיות מוקפת בפישרים עם זינים קטנים ואגו מחורר,
לא יכולה יותר.

אמא שלי אמרה לי להתחתן עם מיליונר,
היא הסבירה שהיא לא היתה אומרת את זה לכל אחת,
אבל אני צריכה שקט לעשות את הדברים שלי,
העבודה מפריעה לי להנות מהחיים.
יודעת נפש בהמתה זאתי.
אין לי,
אין לי,
פשוט אין לי יותר כוחות.