היום החל בתאור שלי של הדברים שאני רוצה להספיק השבת.
החתולה לא ממש התיחסה לדברי ואפשר להגיד שהתעלמה מהם, "תביא לי פד גזה וסליל פלסטר לבן "היא ביקשה ממני.
כעבור דקה חזרתי עם הפד גזה והפלסטר וביקשתי ממנה להראות לי היכן הפצע כדי לעזור לה.
היא אמרה בלחש "אני רוצה להמשיך לישון ולא רוצה לשמוע אותך"
"טוב" אמרתי
"טוב זה לא מספיק טוב" אמרה ושמה מייד רצועת פלסטר על פי, ועוד אחת ועוד אחת.
אאאממממ ניסיתי לומר היא אמרה שתרצה להשתמש בפה שלי היא תוריד את הפלסטר.
ניסיתי לישון אבל לא יכולתי, לצאת עם ילדים בסלון בטח ובטח שאי אפשר...
רק לקראת הצהריים הוסר הפלסטר ויצאתי להכין את האוכל
"נחתי טוב ואני מוכנה ואל תשכח שיש לך משמרת של 3 שעות היום" אמרה לי לאחר הארוחה.
"בנוסף יש לי כותרת עבורך לכל יום: היום שתיקה, אתה לא מדבר איתי עד חצות. מחר שירות ומחרותיים התעלמות"
מה זה אומר שאלתי אבל היא כבר סימנה לי בחיוך שעברתי על הכלל של היום.
ניסיתי להסביר שיש לי עוד כמה דברים אבל התחרטתי ברגע האחרון ואמרתי "כן גברתי - אופס".
זה כנראה ממש הצחיק את שנינו.
אני כותב וממתין לחצות שאוכל לדבר- דווקא כאשר אסור לדבר אנו הכי רוצים ונזכרים כל דקה במשהו חשוב לספר עליו.
יש לחתולה כוח מופלא עלי שהיא תמיד גורמת לי לעשות את רצונה, זה כל פעם מדהים אותי מחדש....