לאחרונה אני לומד להתאפק.
החתולה מלמדת אותי להתאפק וטוענת (כמו חלק מראשי המדינה בעבר)שאיפוק הוא כוח, אלא שהיא כן צודקת.
זה החל בקטן כמו כל דבר, והלך וגדל לאיפוק משמעותי, וכך הגעתי למסקנה שאיפוק זה אחד הדברים הקשים ביותר ובמיוחד שמכירים אותי כל כך טוב כמו ש' החתולה המדהימה.
בחודשים אחרונים למדתי להתאפק וקיבלתי את עשרת הדיברות של האיפוק:
לא לזוז.
לא לדבר.
לא לאכול.
לא לענות רק לרשום מה שהיא אומרת.
לא להוציא שום קול גם אם מאוד כואב.
לא לגמור.
לקבל שינויים בתוכניות.
לחכות לחתולה עם המון סבלנות.
לא לשתות שתיה קלה רק אלכוהול.
לא לדעת מה קורה מעבר לדלת.
החתולה אוהבת שהמשרת שלה חזק לכן אני הולך לחדר כושר לפי תוכנית אימונים מוסדרת, ובל גם חזק מבפנים, היודע לכבוש את יצרו ולהתאפק.
זה הזמן לספר שאני דברן סידרתי ותמיד יש לי מה להגיד ובשבילי לא לדבר זה להיות נכה.
יחד עם זאת למדתי להקשיב לה ולא להוציא הגה אלא לרשום את סדר היום שהיא מכתיבה לי ולא לענות.
בהמשך אדון בכל דיבר ודיבר של האיפוק.
