אני אוכל אפילו ביום כיפור כך שעבורי לא לאכול זו ממש משימה קשה.
אחרי כמה שעות הראש מפסיק לעבוד וכל מה שרוצים זה רק למלא את הבטן.
אתמול היה לי יום כזה - "תכין לי אוכל ציוותה עלי החתולה שלי ושיהיה טעים במיוחד.
הכנתי לנו סלט מדהים וטוסטים ומבחר גבינות מיץ טיבעי ועוד אלא שברגע שניגשתי לאכול היא סימנה לי עם האצבע
על מצב כלב. מיד ירדתי והיא אמרה בצחוק רק אחד אוכל וזו אני, אתה יכול לעשות לי את הרגליים מתחת לשולחן בזמן האוכל.
"ואל תשכח להגיד לי תודה כי תהיה לך חוויה של לא לאכול נחמדה לכתוב עליה" חחח
עכשיו אנו משחקים משחק הניחושים - אני נותנת לך אוכל לעוס ואתה אומר מה היה שם.
ניחוש ראשון והיא מושיטה מתחת לשולחן יד עם אוכל עיסתי ללא צבע או צורה מוגדרים...
"לחם עם גבינה?"
"לא, היה שם גם זית."
"יהיה לך עוד נסיון בארוחת הצהריים..."
היא סיימה לאכול תוך שהיא נותנת לי פה ושם אוכל לעוס מידה מתחת לשולחן, קצת קשה לזהות את מקור האוכל לפני שנלעס...
"אני צמא" אמרתי,
"הכנתי לך מיצים, טיבעיים - אמרה ופתחה את רגליה
הורדתי בעדינות את המכנס והתחתון והצמדתי את פי לכוס שלה תוך שאני מנסה לשתות
את המיצים שהכינה לי.
צהריים: במהריים כבר בבטן קרקרה ולא יכולתי להתרכז בעבודות הבית.
הכנתי סטייק אנטריקוט ופירה כך שיהיה לי קל לנחש.
ירדתי לעמדה שלי מתחת לשולחן וליקקתי את רגליה בזמן שאכלה... המתנתי מורעה למנה הקטנה כדי שאנחש
מה זה בדיוק.
כעבור חמש דקות היא שואלת מה יש לקינוח, אופס
"איך היה האוכל גברתי?"
"מדהים, מהמם, חבל"ז - כל כך טעים ששכחתי להשאיר לך- לא נורא תנחש בקינוח..."
"אוף"
"אמרת משהוא?"
בשלב זה כבר הסליחות לא עזרו קמתי להכין קינוח תוך שביטני נדבקת לגב.
ועכשיו לאורגזמת הצהריים שלי אמרה וגררה אותי בקולר לכיוון חדר השינה.
אני הסתפקתי כל היום רק במיצים של ש' המדהימה שהם מזון בזכות עצמו.
בערב היתה לי הפתעה, החתולה הוציאה אותי למסעדה, שם הזמינה ארוחה גדולה של שלוש מנות
והאכילה אותי לאט לאט...
היה מדהים
