הייתי עם הילדים בלונה -פארק בילינו שם נהדר משעה 11 ועד לפנות ערב, מבחינתי היה כיףכיף אבל מעייף (ציטוט מתוכנית ילדים)
הילדים נהנו מאוד עלו אין ספור פעמים על כל המתקנים, אבא עמד בתורות לשמור להם מקום וכו...
בסוף אמרתי להם עוד שלושה מתקנים וחוזרים, החל משא ומתן קשוח שבסופו סיכמנו על 5 מתקנים או שעה לפי המאוחר!!
כעבור 6 מתקנים (שלקחו לנו 68 דקות) הלכנו לכיוון הרכב כאשר הם מתחננים לעוד מתקן אחרון (כי ברכבת הרים עשו רק 10 פעמים)...
דקה לפני שהגענו לרכב הם נזכרו שהבטחתי ארטיק (אבל מה לעשות שלא ממש היה זמן לאכול, כי הם עבדו קשה בלעלות לכל המתקנים) חחח
לבסוף חזרנו הביתה עיפים אך רעבים.
החתולה שאלה איך היה ?
והם ענו "לא כיף"
למה?
ככה !!! כי אבא לא קנה ארטיק וגם חזרנו לפני שסגרו.
החתולה קוראת לזה אפקט הארטיק, מה שמכונה אפקט האחרוניות (כוונתי שהחוויה האחרונה היא הנצרבת בתודעה ועשויה לגרום להטיה בשיפוט טיב החוויה).
והרי לא התכנסנו כאן לקרא חוויות על ילדי, אותם כבר לימדתי שאבא אוהב פרטים ולכן אין די בלציין היה כיף או היה לא כיף, אלא אני רוצה פירוט.
פעם השיחות היו מתנהלות באופן הבא:
איך היה בבית ספר - כיף
איך היה אצל חבר - לא כיף
כאשר עונים לי ככה זה מעיד על חוויה אחת שנצרבה ולא בהכרך משקפת את כל יום הלימודים, או ציפייה לדבר מסויים שלא התממש, או רצון לקבל פיצוי מסויים על ה-"לא כיף" שהם "סבלו" במהלך היום.
החתולה אומרת שני דברים האחד "אפקט הארטיק" והשני "הכל נמדד ונשפט ביחס לציפיות ועל כן יש לנהל נכון תיאום ציפיות".
אכן חתולה חכמה.
בקרוב החלק השני
