אני מתגעגע
אז מה אם זה הייתי אני שהחליט על הניתוק, זה לא הופך את זה לקל יותר.
מישהי אחרת שוב התקשרה, שוב המשחקי שליטה בטלפון, אני לא טוען שזה לא מהנה ולא מדליק, וכנראה שניפגש מתישהו בקרוב, אבל כשהאפרכסת חוזרת למקומה, בלב ריק.
יש פיזיות ויש רגשות
אותה אחת מיוחדת עושה לי את שניהם.
לענות לטלפון המצלצל ולשמוע את הקול שלה. מרגיש כמו בן חמש כשמזהה את קולה ונמרח לי חיוך מטופש על הפנים בגודל של אבטיח חתוך.
אני והטוטאליות שלי, הכלום או כלום.
ככה שנים חי, חחחחח פתאום אני קולט, זה אשכרה בא לידי ביטוי בכל תחום בחיים שלי - הכל או כלום.
זה יכול להיות נחמד כשאפשר להרשות זאת לעצמינו, לא כשאי אפשר. פאק ! קיבלתי כוויה קודם מהטוסטר, איך אפשר להקליד ככה.. כואב. שונא כאבים.
עדיין לא כתבה כאן כלום, חשבתי אולי תכתוב, אז נכנסתי לבדוק. לבדוק וגם לחרבש כמה שטויות.
עדיין מנסה להבין מה רוצה ואיך רוצה ואיך בדיוק מתכוון להשיג מה שרוצה אם בכלל רוצה.
וואט דה פאק איז טיוטה בכלל ? ומאיפה מוציאים את זה אחרי ששולחים את זה..
מזל ששמרתי מה שכתבתי.
לפני 20 שנים. 4 בפברואר 2004 בשעה 11:31