בוקר טוב
אז למרות שמראש החלטתי לא לקרוא תגובות שאני מקבל, הצצתי.. נו מה ? לא בן אדם ?
הצצתי, קראתי והלכתי לחפש מה זה גרפומניה מערבית, אז גרפומניה מערבית לא מצאתי, אבל מה זה גרפומניה דוקא כן "להיטות רבה לכתיבה ספרותית בהעדר כשרון לכך" מסתבר שזו "בעיה" כלל עולמית ולאו דוקא ממוקמת מערבית לאנשהו.
ובכן.. למען האמת לא יצא לי לשוחח אישית עם זה שהמציא את הבלוג הראשון (שמעתי שהביקורת קטלה אותו) ז"ל.
אבל למיטב הבנתי בלוגים נועדו לכלל הציבור ולאו דוקא לברוכי הכשרון שבהם.
בלוגים נועדו לתת לכל פרט מגולשי הרשת את האפשרות לחשוף את אשר על ליבו, הכל בכל מכל, באופן כזה שמצד אחד "כל העולם" יכול לקרוא את שנכתב ומצד שני לאף אחד אין ממש מושג מי כתב.
חוץ מזה שברוב המקרים (מבין המעטים בינתיים) כשאני כותב, דוקא יש לי תחושה של לדבר עם עצמי ולא בהכרח כפניה אל כל העולם למרות שזה הניסוח הכללי שלי.
בוקר באמת, כפי שרמזתי בפתיחה עוד ארבע שעות אני אשב לשולחן בחדר מפחיד ומאיים, דף, עט, מספר סטודנטים נוספים ומאבטח בלתי חמוש שזורק מבטים בוהים לכל הכיוונים.
ואז בא הלחץ הגדול בניסיון לדלות מעט מפירורי הזכרון שרכשתי בקושי במהלך הסמסטר (בקושי, כי שוב לא ממש למדתי ובעצם לא הכנתי את תרגילי הבית) ומהמעט שעוד הצצתי יום יומיים לפני המבחן עצמו. בולשיט.
כמו תמיד ניגש למבחן עם מין אופטימיות מטומטמת של "אולי המזל ישחק לצידי ויתנו שאלות מפגרות במיוחד"
מסתבר שזה אף פעם לא עובד כך.
לפחות רוב הפעמים..
במוסד בו אני לומד הם דואגים באופן קונסיסטנטי לא לעשות שום קשר בין החומר הנלמד לבין המבחן בסוף הסמסטר. והם מצליחים בגדול.
במבחן האחרון קיבלתי 75 וזה בגלל שבמקצוע הזה ירד לי 10% על תרגילי בית ששוב לא הכנתי - אם טמבל, אז טמבל עד הסוף.
לו הייתי רוטשילד.
אז לא היו בעיות של לימודים, לא היו בעיות כלכליות, לא היו בעיות של התמודדיות שונות.
הייתי תופס לי איזה חוף בקיבינימט, מוצא איזו לגונה שקטה.. בחורה או שתיים יפהפיות, צריף עץ וזהו.
ככה איזה חודש חודשיים, אח"כ בונה שם בית כמו שצריך עם טלויזיה, שידורי לוויון, מכונת כביסה, חשמל, מים זורמים וכו'
תוך שנה שנתיים (שלוש) ילדים מתרוצצים מסביב וצועקים "פפה ! פפה !"
אחחח החיים הטובים. כמו בסרטים.
סרטים... איזה עולם מגניב לחיות בו, רק אצלי הסרט שלי סוג ז', בלי עלילה בכלל, אני לא סגור על הבמאי, אבל נראה לי בכלל שהוא סוטה. אולי גם קצת מטורף.
חשבתי ללהק שחקנים מוכרים אבל בעיות תקציב וכו' אופס.. לא אמרתי כלום. הבמאי חשב ללהק שחקנים מוכרים וגו'
אני מתגעגע אליה.
נלך להתקלח
אולי גם לאכול משהו
אולי להציץ במעט אינפורמציה בזמן שנותר
שיהיה לנו בוקר מקסים.
לפני 20 שנים. 5 בפברואר 2004 בשעה 7:24