כוכב אחד

רע
רע מאוד
מנסה לישון אולי כבר מתשע ומשהו, לא נירדם.
מתהפך. מסתובב. עושה רונדלים במיטה.
שום דבר לא עוזר, אם זה היה תלוי בי הייתי קם, אבל קם למה ?
אה. ללמוד, צריך ללמוד, תמיד צריך ללמוד.
מבחן מחר, כנראה שלא אגש, אז עוד מועד ב' עולה על שירטון.
פאק עם זה. מצב אקדמאי לא תקין, לא תקין בתחת שלהם.
לי אין עצבים.
אז שוכבים במיטה.
שוכבים ומנסים להרדם, אולי שם רגוע יותר, פחות מלחיץ
אולי שם לא חייבים לעשות, עושים מה שבא
אבל אני לא מצליח להגיע לשם, לא נירדם.
פסימיסט גדול אני - כמה אור, ככה חושך.
זה עוזר אם כותבים ? אולי, קצת, כשכותבים שטויות זה משחרר כזה
פשוט זורקים מילים, לפעמים גם יוצאים משפטים שלמים, לפעמים זה אשכרה מתחבר למשהו הגיוני
לרוב לא.
אבל לא זה מה שישבור אותי, יש בערך מליון ושבע דברים אחרים שכן
למשל מבחנים
יותר פשוט להתעלם מהם, אבל מסתבר שהם לא באמת נעלמים.
אז לעצום עיניים כבר לא מספיק בגיל שלי, צריך למצוא פטנט טוב יותר.
יום אחד אני אהיה טייס
יום אחד אני אמצא את הדרך לעשות מה שאני רוצה
ו ר ק מה שאני רוצה.
יום אחד
תמיד זה יום אחד
תמיד זה עתיד
כמעט אף פעם לא הווה
והזמן ? הזמן עובר, לזמן אין זמן, הוא ממהר.
רק אני זה שנשאר כאן לבד, מזדקן, לא מנצל, חי מת.
פסימי מדי ?
אני יכול לנסות לספר בדיחה, אולי זה יעלה את המצב רוח
ואולי לא
אז למה להסתבך ? אני פשוט לא אספר.
גם ככה קשה לי להאמין שמישהו יחזיק מעמד עד לשורה הזו
שורה קטנה כזו, נמצאת די בסוף, לא ממש גלויה לעין, גם לא ממש נסתרת
אבל בין סבך השטויות, מי באמת ירצה להגיע אליה ?
לפני שאני אלך ואולי אשאר עוד קצת, זה לא ממש משנה, זה לא שיש לי משהו מעניין לומר, אבל הייתי רוצה לשאול, אולי בכל זאת מישהו ידע
למה ?