סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפורים קצרים

סיפורים קצרים
לפני 9 שנים. 21 בינואר 2015 בשעה 9:44

מוזאון השעווה היה ריק למדי, עד כי נקישות עקביי נשמעו לבדם ומידי פעם רעש כזה או אחר היה עלול להסית את תשומת לב המאזין.  המחזה היה מרשים ומדהים ביופיו. בובות שעווה מפוסלות בדיוק מאלף, ניצבות בחלל הרחב בזוויות שונות ובתאורה מתחלפת. הצטלמתי ליד סטלון ואפילו עיקמתי את פי כדי לחקות את תווי פניו. בתמונה אחרת, ניתן לראות נסיונות לא מוצלחים לסלפי עם מייקל גקסון. כך המשכתי בסיורי, בוחנת את הבובות השונות, מצטלמת עם חלקם, נעצרת מידי פעם ומקשיבה להסברי הכרוז. רשרוש נעלי עקב, שנשמע למרחוק, שבר את השקט הנפלא ששרר כל העת. בעליהן היו אישה כבת 40, נושאת תיק כסוף קטן ושמלת מיני שחורה אשר החלה ללכת לקראתי. גלגלי הזכרון סרבו להעלות תמונה מוכרת ואכן נכון הדבר- לא הכרתי אותה כלל וכלל. ללא מילים, פתחה את תיקה והגישה לי מעטפה אדומה שנשאה באותיות טל ומטר את שמי. פתחתי בשקיקה את המעטפה, משום מה הייתה לי הרגשה מהיכן הגיעה. 

" מסרי את תחתונייך לגברת". בלעתי את הרוק אך אני מודה שעצם הבקשה חרמנה אותי מאוד. תרתי אחר מקום הימצאם של השירותים ואולם, כל עניין הניווט נקטע באיבו כאשר גברת מעטפה אמרה באדישות " פה! תורידי פה, לא בשירותים". 

למזלי, האולם היה ריק מאדם ,במהירות שיא נפרדתי מתחתוניי והפקדתי אותם בידיה של הגברת. היא הניחה אותם בתיקה ושבה על עקבותיה. משב רוח קליל נשף בחלציי, התחושה הייתה נעימה ומשחררת. זוג מבוגרים טייל ועצר לידי ""את יודעת היכן השירותים?" 

" פה! פה! כאילו.....שם, שמאלה". לא יאמן כיצד בקשה אחת קטנה מטלטלת ומרעידה את עולמי.

גברת מעטפה נעלמה כלא הייתה והנה שב השקט לשרור במוזיאון. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. האם להמשיך בסיורי כאילו לא ארע דבר?! מחשבותיי נדדו לאותו ערב צרוף עונג, כאב והנאה. כיצד עיסה אותי בידיו, ממאן לפסוח על אזורים דשני עונג. נובר, צולל, יונק ומציף אותי בתחושה מעורפלת של כאב והנאה, גם יחד. החלטתי להמשיך בסיורי כרגיל. עשיתי את דרכי לעבר המזנון והזמנתי לי מיץ תפוזים. כל העת עיניי מחפשות אחר דמותו, סימן כלשהו לנוכחותו במקום ומשלא איתרתי רמז לקיומו, התיישבתי באחת הכסאות ולגמתי ממיץ התפוזים. 

מישהו התיישב לידי. קולו עמום ואינו ברור. הוא מבקש משהו אך מילותיו כבדות ועייפות. אנני מבינה את מבוקשו וזהותו, מעורפלת אף היא, אינה מוכרת לי. הוא הניח את ידו על ירכי ולאחר מכן אל מתחת לשמלתי, אל מקום מבושי. ניסיתי להגיד משהו אך המילים נתקעו, ראשי הפך סחרחר. הרגשתי איך הוא דוחף את אצבעותיו לתוכי... הנחתי את ראשי על כתפו והתעלפתי. 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י