תחנת הרכבת עמוסה לעייפה ובחוץ העולם מתנהל במירוץ וברדיפה להגשמת רצונות, שאף השגתם לא תייתר את הצורך בחיפוש אחר רצונות נוספים. רכבות חולופות זו על פני זו - כל אחת לכיוונה שלה והנה רגליה נטועות בריצפה בסירובן העיקש לאמץ כיוון חדש. לעיתים מוצאת עצמה משוחחת עם עוברי אורח ושוקעת בשיחות מעניינות ומרתקות- אלו תמיד היו חביבות עליה עד אשר היה פלוני מציע לה כרטיס לרכבת והיא הייתה דוחה אותו בכחש. משראתה את שמה של הרכבת מציצה מתוך רשימה ארוכה של רכבות אחרות, כל שרצתה היא לשוחח עם הנהג. שיחותיה עמו נעמו לה מכל, והנה היו השיחות האחרות בטלות בשישים לעומתו. בליבה חשבה, מדוע אינו נוהג ברכבתו ואוסף אותה עימו? מדוע מתבושש בהגעתו אליה? שאלות אלו נותרות ללא מענה, שהרי מעצם טבעה אינה נוהגת בישירות, שמא התנהגותה לא תתפרש כמי שדוחקת ומפצירה בו יתר על המידה.
לו יכלה לתאר מה מיוחד ברכבת הזו, הייתה מתקשה לעשות כן משום שתרחבנה היריעה ותקצרנה המילים כדי לתאר את ייחודה הרב. הרכבת הזו, מהירה וסוחפת אך לצד זה מאטה בעת הצורך ובכך מספקת ארשת בטחון שאין דומה לה, עד כי אין הכרח לקיומו של כפתור מעצור וכל בטחונה מונח בידי הנוהג בה. דומה שזהו קיצור נמרץ לאופייה יוצא הדופן של הרכבת, אולם אין הרצון כאן להלאות את קוראי שורות אלו במסכת תיאורים ארוכה למדי.
היא מחכה ליום בו תעלה על הרכבת.....
