תמיד הרגשתי שונה. כאילו משהו בי מסומן וכולם רואים.
אבא ואמא לא הסתדרו. זוכרת מריבות בבית מגיל 6.
זוכרת שבבית הספר לא היו לי חברים. הייתי לבד.
זוכרת שאבא לקח אותי לבית הספר בכיתה א'. זוכרת שבאותו יום ברחתי מבית הספר ורצתי לאבא שלי. פחדתי לא לראות אותו יותר. שהוא יעלם. זוכרת שאבא הביא לי סטירה באותו יום כי ברחתי מבית הספר. זוכרת שאבא לקח אותי לסבתא באותו יום ולא נתן לאמא לראות אותי. זוכרת שאמא נלחמה עליי. זוכרת שנשארתי כיתה א' בגלל כל המצב הזה. חזרתי לאמא. זוכרת שאבא נעלם. אבא נעלם.
זוכרת שאבא חזר כשהייתי בכיתה ו'. הוא בא לבית הספר וביקש לראות אותי. אני לא רציתי. זוכרת שבבית הספר הכריחו אותי לראות את אבא. זוכרת שראיתי את אבא חבקתי אותו ובכיתי. זוכרת שאמא כעסה על בית הספר כי הכריחו אותי.
זוכרת את עצמי לבד, בלי חברים, בלי חברה. זוכרת שהרגשתי לא כמו כולם. שונה מוזרה.
