לפני 8 שנים. 19 בפברואר 2016 בשעה 17:03
לתת לדמעות לרדת.
לקול של הבכי לצאת מימני.
לבכות לבד בין 4 קירות.
שאף אחד לא יראה את הדימעה.
שאף אחד לא יחבק.
שאף אחד לא יביא לי כתף תומכת.
שלא ארגיש אכפתיות שאני בוכה.
זה נראה לי רחמים.
לא אמיתי.
משחק.
הצגה.
דפוק.
מטומטם.
לא יכולה להרגיש חום.
לא יכולה לקבל חיבוק שאני בוכה.
צריכה להיות לבד.
ככה טוב לי.
ככה זה אמיתי כי אני עם עצמי לבד.
לא אוהבת את המבט שאני בוכה.
את המבט שרואים אותי בוכה.
המבט.
רחמים.
המבט.
לא אמיתי בשבילי.
המבט.
הורג אותי.
אני רוצה לברוח. לא לראות.
את המבט.
אני אהיה חזקה תמיד.
אולי אכאב קצת ליד אבל בלי דמעות.
אין דמעות שרואים. .
רק בלב הדמעות זולגות
ולא נגמרות.
בלב. לבד. שם. אני. אמיתי לי.
למה שאני בוכה ליד
אני מרגישה ילדה קטנה וחלשה?
אסור לבכות ליד
מותר לבד.
מותר לתת לקול של הבכי לצאת.
מותר לבד.