אני מנסה להתמודד עם החרדות..
אבל יש מצבים שאני חרדה מהלפני. רק מלחשוב על הסיטואציה..
אני מפחידה את עצמי כאילו זה סוף העולם.. .
וקשה לי עם זה.
התמודדתי איתו ביחד עם ההורים
שלו. הייתי חרדה אבל התמודדנו ביחד.
אני מרגישה שאני מאכזבת אותו
בגלל החרדות שלי.
אני רוצה.
לא יכולה.
ללכת באור. בשמש. לפגוש אנשים. לדבר.
רק המחשבה של זה גורמת לי לפחד
לחרדה.
אני לא רוצה לאכזב אותו.
אני רוצה שהוא יהיה גאה בי.
אני רוצה בלי חרדות.
לתת לו אותי בלי חרדות. .
החרדות מנצחות אותי רוב הזמן. .
אני מתמודדת לפעמים
ומרגישה כל כך גאה בעצמי.
לצאת לאור. לשמש. לדבר עם אנשים..
החלום שלי.
כל כך קשה לי.
אני חושבת על הסיטואציה ונתקפת בחרדות.
הייתי רוצה לצאת לשמש לחייך
לצחוק לדבר.. להיות אני
הלוואי.
החרדות האלה הורגות אותי
כשאני רואה את המבט שלו בעיניים
שאיכזבתי אותו.
אני אוהבת אותו.
אני יודעת שהוא אוהב אותי.
אני יודעת.
הוא לא לוחץ.
הוא מבין אותי. מאוד.
אבל לי קשה להבין את עצמי.
החרדות האלה הורגות אותי.
מבפנים. אותי. נמאס לי.
אני מצטערת שאכזבתי אותך..
