בעקבות הרגש

ולפעמים באמצע צחוק על הפנים
מתחוללת כאן סופה כמו באיסלנד...

אני כל כך מתגעגע.

חשבתי שהשנה אשב למרגלותיה של אלילתי וכשהשעון יגיע לשעה היעודה
היא תרכון לעברי ואחוש את שפתיה המושלמות.

זו היתה אמורה להיות השנה שלנו.
ולא עוד!

היום אני עצוב.
כשסגרתי את הטלפון, בפעם הראשונה בחיי הרגשתי ממש לבד.
היא לא יכולה להכיל אותי. אני כל מה שהיא צריכה ועכשיו - אינני שלה עוד.
תמיד ידעתי שאני נשלט, למרות ההתנהלות המטעה שלי, איתה זה היה כאילו נולדנו זו לזה.
והיא - אינה יכולה להכיל אותי. בגלל שאני העבד המושלם, אני עכשיו לבד.
והיא עם נשלט דמיקולו, שכמו כולם לא יבין איזו פנינה היא.
שתקתי רוב השיחה, לא היה לי מה לומר, כי כל המילים שבעולם אינן מספיקות.
קשה לי לתאר את תחושת הזכיה המופלאה ועם זאת האובדן הנורא שבא מיד אחריה.
אחרי הכל היא שיר לא עוד בשר ודם.

אם רק היתה יודעת כמה רחוק הייתי מוכן ללכת בשבילה.
אולי הכל היה שונה.
אם רק היתה יודעת שהיא ואני נפגש ודאי בגלגול הבא
לא היתה כה מרוחקת.
נכון אני סנטימנטלי,
זה לא מנע ממני לספוג כל מה שרצתה.
זה לא מנע ממנה להשליך אותי לפח ככלי שאין לו הופכין.

בלילות קרים אחלום על מגעה, אכזריותה, גופה המושלם
והרצפה הקרה כשכף רגלה עלי מונחת.
בלילות קרים, אחלום.

ואם אשמע את קולה קורא לי עכשיו
אגיע בזחילה.

גם אם זרקה אותי - אני שלה!

עבד הולך לאיבוד דרך מרפסת
בין השוט והכלוב
הוא מתנדנד כשאת דוחפת
הוא נאזק
הוא נופל על פניו
אל תהיי כועסת
הוא מסורס

תשתיני טיפה עליו לפעמים
הוא נרגע כשזה קורה
יש לו דרכים משונות
את קושרת אותו

עבד עוזב לפעמים דרך מרפסת
מזמזם "מלכתח"
נפצע בעורפו ממכה דורסת
נצבט בפטמה
בוץ דבק בעקביך, אל תהיי כועסת
הוא ינקה.

תכרע, היא אמרה לי, תכרע
השוטים לא ידעו אם לצחוק או לבכות
תכרע כל עוד אני מורה
אני לא בנוי לשיעור זמרה

רגלה השזופה על ראשי
לא תמצא כבר בעיר כאלו שוטים
תכרע כל עוד אתה מתאים
אגב, היא אמרה לי לקק אותי

עד היום די מוזר
לא הבנתי דבר
זה גילה המוקדם או גילי המאוחר
עד היום בסביבות חמש ושלושים
צל נופל מזנבות השוטים
היא אומרת: עזוב, זה סאבמישן בגרוש

תכרע, היא אמרה לי, תכרע
השוטים בארון, אנחנו עוד פה
תכרע מבלי להיקרע
אנחנו מפה לא נוכל לצאת

עד היום די מוזר
לא הבנתי דבר
זה גילה המוקדם או גילי המאוחר
עד היום בסביבות חמש ושלושים
צל נופל מזנבות השוטים
היא אומרת: עזוב, זה סאבמישן בגרוש

מותר לאבד את הראש
בגילה גם אני כמהתי לשוט
מוטב לרבוץ על הריצפה
מוטב מאשר לאבד אותה

עד היום די מוזר
לא הבנתי דבר
זה גילה המוקדם או גילי המאוחר
עד היום בסביבות חמש ושלושים
צל נופל מזנבות השוטים
היא אומרת: עזוב, זה סאבמישן בגרוש

עכשיו בין שוטים אחרים,
זה שאני שמכניע....
די לבדי

אחרי הכל את בלוג
חותך בשר ודם
לא עוד אישה חיה
אבל את בלוג קיים
והוא בנוי מילים
מילים וגם צבעים
ופוסטים כל שעה
אחרי הכל – את בלוג קיים

אז לפעמים כשמר לי
בשקט מתיישב איתך
קורא ללא מילים
קורא הכל
אחרי הכל את בלוג, את בלוג בכלוב
כל הסימנים שחרטת בי
כל המילים שסימנת
הן בלוג עכשיו
שולטת, ועוד מה
שחדרת בי
מילים מילים מילים בפוסט נכתב

אני קשור בבלוג
כמו סמרטוט רצפה
בשליטה נפתח
ונסיים במה?
ונסיים היכן?
אולי פה, אולי בבית קפה
אולי בחדר מיון
אחרי הכל, את בלוג שלי.