ואהבת.

כמה קל לשפוט אנשים אחרים כשגדלת בבית מאושר, עם ילדות מאושרת, עם הורים שהיחסים שלך איתם מצוינים. כמה קל לזרוק "אתה ילדותי", "תתבגר", "לך תפתור את זה באיזו סדנה או משהו" (בלי בכלל לדעת מה וכמה אני מטפל בעצמי), כמה קלה היא הקהות הרגשית הסתומה של אנשים שגדלו בבית מזין, מעניק ובינוני. שאינם מצויידים ולא יבינו את הפצעים של אחרים שפחות שפר עליהם מזלם.

לפחות ניסיתי ואני גאה בעצמי על כך (למרות שזו טעות של ילד). לפעמים לא כל מי שנראה נחמד הוא באמת נחמד בפנים, תודה על הלקח היקר הזה, סאחית גנרית שבמקרה הייתה באיזור.

יאללה, קצת אכילה רגשית ונעבור הלאה *תנועה דמיונית של ניקוי לכלוך קטן מדש המעיל*

*סיפור קצרצר על איך שלאונרד כהן היה משמעותי בחיי*

*יוטוב של הללויה*

לא הייתי קונה את זה אפילו כתסריט לסרט דיסטופי

(מקווה שישאר מקום בקנדה אחרי גל ההגירה משכנתה הדרומית המפגרת)

הניק שלי היה 'כלבלב הו BD בום בום'

(ותודה על ההשראה לבטי בום ומתי כספי ששר איתי היום בבוקר במקלחת)

חבר המושבעים בתוך ראשי הדן ביסודיות ולעומק בעניינה של ווסטוורלד עדיין מתדיין בחדרו

(עדכון פוסט-פרק חמישי: בינתיים נוטה יותר לצד המאוכזב, למרות שהקונספט של מה היית עושה לו לא היו השלכות למעשיך, כלומר האם היית נשאר הבן אדם המוסרי שאתה חושב שאתה הפעים אותי)

ובגלל זה הוא כל כך מצליח

אני באמת חושב שזכותה  של האישה על גופה היא מוחלטת והיא היחידה שיש לה סיי לגביו.

לכן במצב של הריון לא מתוכנן אם היא מחליטה לשמור על התינוק והאב לעתיד מתנגד לדעתי כל הנטל הכלכלי צריך להיות מוטל עליה.

אם האישה היא המחליט הבלעדי במידה והיא מביאה לעולם תינוק בניגוד לרצונו למה שהוא גם ישלם עליו?!

(הבהרה: משפט זה אינו ציטוט מתוך רומן היסטורי המתרחש בזמן העלייה השלישית)