ואהבת.

אני יודע שגם את זה טחנו כבר מכל צד. ומצב צבירה.
אבל זה חשוב!
וזה גם נורא ישחרר אתכן פוטנציאלית אפרופו היום הלא פוסט-פמיניסטי הזה. כמוני וכמו הפוסט הזה. פוסט. פמיניסטי. כן. נמשיך.

טוב, אין דרך ללכת מסביב לזה - בנות, אתן מפליצות? (תמד נזכר באמירה חדה ופורצת גבולות מסטנדאפ של וילוז'ני איפשהו באייטיז או בניינטיז. כשהוא עוד היה חד ופורץ גבולות)

ואם כן - מתי לעזאזל?

ולמה כל כך הרבה פחות מאיתנו? מה הכל מסתכם בזה שאנחנו הרבה יותר תאוותניים וחרמנים ובהמות מכן ואוכלים נורא מהר?

עכשיו אני כבר לא ילד. אני יודע שמזדיינים בפגישה השלישית. אבל מתי מותר לנו להפליץ לידכן בלי כל המבוכות והבדיחות הת\טפלות. זה תמיד מחייב הצעת נישואין מקדימה?
ומתי אתן מרגישות חופשיות?

ובתור חיבוקוהוליק וכירבוכוהוליק שממש לא מתכוון לנסות להגמל - מה באשר לסוגיות המתחת לפוך? כשאפילו לקום ולהשתין אין כוח. אולי גם בשביל זה נשמור בקבוק ליד המיטה? (המוח היהודי שלי כבר חושב על דרכים פורצות דרך חדשות למכור אוויר בשקל. העפיצות כבר שם. מה קרה אם למי עדן מותר עם מים לי אסור?)

וזהו.
בטוח שיש עוד הרבה דברים לכתוב עליהם. אבל הקול האנטי-OCD שלי אומר שזהו מספיק. ויש גם כלבה להאכיל. ולייחל לשמוע פוקים מתוקים מאין כמוהם. שמעוררים גאווה אבהית.

איזה כיף להשתחרר